|
I don't care if it hurts, I wanna have control
I WANNA PERFECT BODY, I WANNA PERFECT SOUL
I want you to notice when I'm not around
I WISH I WAS SPECIAL, you're so fuckin' special
But I'm a creep, I'm a weirdo
WHAT THE HELL I'M DOING HERE?
I don't belong here...
God had his own ideas
For what I am and what I'll be
People think he always sees us
But I don't think he looks at me
|
It's like an electricity mix with water -
The way you make me feel,
And all I want is you to be there
As my nightmare becoming real.
|
החושך התארך, ואור היום התקצר
באותו היום שאבדת חבר
|
כבר 18 שנה סובלת את עצמי.
|
והדמעות שאני בוכה עכשיו
זורעות מלח בים של מתיקות
שנסחפת עם הזרם
לתוך אוקיינוס של בדידות.
|
איפה שאנחנו הפסקנו העולם נרתע
אין יותר "שנינו", נשאר רק "אני" ו"אתה"
|
אם הייתה ניתנת לי משאלה אחת
הייתי מבקשת אותנו
|
עולם בו אוכל לחיות בלעדיכם,
עולם טוב יותר.
|
ואם זה הסוף
אז למה התחלנו?
הכל היה מכוון והתוצאות היו ברורות
|
אם אנחנו ננצח, אז מה יקרה למפסידים?
כמה כאב הם יסבלו, ככה דמעות אנו מבזבזים
|
כי הרי מלחמה קשה מזו של אדם בעצמו
ואני בקרב זה כבר הפסדתי מזמן
|
ועכשיו אני מבינה
שבכל מקום שאהיה
אני לבד.
|
אז איך זה שאתה לא מבין?
איך זה שעוד לא קלטת?
שלהגיד "אני אוהב"
זה פוגע אם לא התכוונת
|
הלב מתפוצץ, רסיסים עפים לכל עבר
ומבטך נופל אל ידיך הקרות והכחולות
ולאט לאט כולך שוקע בתרדמה משונה
|
אתמול שוב זה בא לי בבום
והבנתי,
מי אני ומה מקומי
|
כי לעולם יפה שכזה לא מתאים יצור שכמוני,
כזה שחייו נעוצים בשנאה ופחד.
|
כל השקרים ששמעתי והאמנתי בתום
כל הרעלים שהוטחו בי והעזתי לנשום
|
כל מה שנשאר לי זה להתגעגע
והגעגועים הורגים
|
ודווקא כשהכל נראה כה מושלם
כשהכל הסתדר והפאזל הושלם
דווקא אז בחרת לקום וללכת
|
דמעה אחר דמעה
היא סופרת את הדמעות
דמעה אחת, דמעה שנייה
והנה באות עוד...
|
דמעות כדי שרק תדע
שזה עצוב שאתה לא אוהב.
|
מביטה לתקרה, והראש מסתובב
עם כל מבט - גובר הכאב
|
הייתי צריכה רק לצעוק בחוזקה
כדי לשמוע שאף-פעם לא הקשבת
הייתי צריכה לאהוב רק אותך
כדי לדעת שמעולם לא אהבת
|
ואתה לא רואה בי את מה שאני רוצה שתראה
ואני לא שלך
והכל בגללך
|
אחדים צעקו,
אחרים בכו
ותמימים הוסיפו למחוק
|
הלוואי שתביט בעיניה
ותראה את עיניי הדומעות
|
וכשנפלת
אלוהים בכה
ואיתך נפלו השמיים
|
חושבת אולי יותר טוב ככה -
או יותר נכון - משכנעת את עצמי
|
ועכשיו, כשהכל נראה ברור יותר
כשמובן שמפה לא חוזרים,
כשאני לא יכולה לנשום יותר
סופגת כמה שפחות רעלים;
|
נעלו אותי בחדר
בין ארבעה קירות לבנים -
שקופים מבחוץ, ואטומים מבפנים.
|
אני חושבת שאני רואה דברים אחרת
עכשיו כשהכל השתנה
אני חושבת שאני לא אסלח לך
|
מדברת -
ואף אחד לא מקשיב,
צועקת -
ואין מי שישמע,
ורק כשבוכה, העיניים נישאות אליה -
"היא סתם ילדה קטנה".
|
יש לו מן עצבות כזו בעיניים
עצבות שמכבידה על הלב
|
בורחת מכאב אחד לשני
מה שהיה דמעתי הפך לדמי
|
וכואב לי לדעת שגם אז תפחדי
להגיד שאת אוהבת אותי.
|
וזה לא הלילות חסרי השינה
או הדם שזורם מרצון
וזה לא שאני לא מבינה -
זה פשוט לא יכול להיות נכון.
|
לא כל אחת אתה תרצה
לא כל אחת תרצה אותך
לא בכולן אתה תתאהב
ובאלו שכן, הן תשבור את לבך
|
אתה לא רואה אותי,
אבל אני עומדת ממש כאן -
מולך -
שואבת את כוחי מרק להתבונן בך.
|
אתם יודעים מה זה לחיות 19 שנה בלי אהבה?
|
ואיך הייתי מרגיש כמו גיבור נעלה
אם לא הייתי מרגיש קצת מתאבד
|
מביטה בך מאחורי סורגים
כי זה הכי קרוב שאי פעם אוכל
|
גם כשאני לבד, אני אף-פעם לא לבד
|
'זה לא שאני נהנה מזה', אמרת -
'למרות שככה זה נראה'
|
אבדת שליטה לטובת הכאב
זה תמיד קורה כשאתה מתאהב
|
ואני שוב מוצאת את עצמי מול מחברת
ידי בוערת כאש, עטי כבר מותש.
|
הוא שוכב בלילות וסופר לו כבשים,
אולי היא חולמת את אותם חלומות
|
עוד אבא
ועוד אחד,
וגם אמא אחת בוכיה
|
היא עומדת על הקצה,
נמצאת על הסף,
ומתלבטת.
|
נשמה בודדה נפלטת לעולם כה קשה
בלי רצון להבין, בלי עבר או הווה
|
ויש אנשים שיקראו לזה בריחה
אני קוראת לזה מציאות האור בחיי
|
אם לא תבוא עכשיו -
לא אקבל אותך אף פעם,
כבר אין לי כוח לחכות.
|
אני יודע שרע לך, וגם לא יודע מה לעשות
את לא רועדת כשקר לך - מתי תפסיקי להסתיר רגשות?
את שוב מתחילה לבכות...
|
מתי תביני? עליי את כבר מזמן לא עובדת
אני קורא אותך, קולט אותך, יודע בדיוק מה את חושבת
|
ושוב פעם מחדש אתה עוזב
ושוב אתה מוצא מישהי אחרת
|
כי לחיות בלי לחשוב עלייך
זה כמו לנשום בלי לקחת אוויר
|
שמך לא פתח לי חדר בלב,
במקום רק פיתחת הרבה מחשבות;
זה עצוב, זה מפחיד, ואולי זה כואב?
חבקני חזק, אל תיתן לי לטעות!
|
אם השקרים היו בדיחות
אז איך זה שממך לעולם לא חייכתי
|
תספרו לו שאני ננעלת בחדר
ששיריי נערמים כצדפים של החוף
|
מתי בפעם האחרונה באמת הסתכלת על עצמך,
ונשמת לרווחה?
בסולם של אחד עד עשר -
עד כמה את עלובה?
|
כולם אומרים לי לצאת החוצה, לראות קצת אור. אבל מה האור יעזור
לי?
|
קיוויתי שתהיה שונה מהאחרים, כי חייב להיות אחרת. אבל טעיתי.
|
הרגשתי כאילו אני עומדת על במה גדולה באצטדיון ענק מול כמות
עצומה של אנשים, וכל האורות מכוונים עליי מלמעלה, כדי שחס
וחלילה אף אחד בקהל לא יפספס אותי. מי צריך את כל התהילה הזאת
בכלל?
|
אתה היית החיים שלי, אור מעומעם בעולם של חושך כהה ומוחלט.
ומה אתה עכשיו? אתה לא החיים שלי, כי אין לי חיים.
|
אני קמה בבוקר אל מציאות חדשה, מציאות בלעדייך. מסתכלת במראה
על דמות חדשה, דמות בלעדייך. אולי משופרת, אולי בודדה; אולי
קצת מזה וקצת מזה...
|
היא מחייכת ובוכה לפי הזמנה,
מסתגרת לבד בחדר עטוף מצלמות,
ונראה שתמיד מישהו צופה בה -
משנה את התסריט, רושם הערות.
|
- "אוי, פגעתי בך?! מסכן שלי..."
- "הציניות שלך תהרוג אותך יום אחד"
- "אני אהרוג את עצמי קודם"
|
זו מן נקודה כזו,
אמנם קטנה,
שמכילה בתוכה מטענים של שנים,
וכאבים עזים,
ודמעות.
הרבה דמעות.
|
|
|
יש לך משהו?
(אחד שמנסה
לשכנע את ידידתו
להעניק עוד
סלוגן לבמה) |
|
