|
השנה היא 2066 והשידור שאתם שומעים מגיע ממערת העטלף שלי, ברוס
וויין.
עכשיו כבר אין טעם בזהות הסודית שלי, כי עכשיו מדובר בקרב
בינינו בני האדם, פושעים ושומרי חוק כאחד, לבין המכונות.
|
"יהיה לך קשה להאמין", אמר הגבר, ששמו היה תומאס, "אבל אני
מגיע מהעתיד - ואת מפורסמת שם בתור אימו של מנהיג המחתרת נגד
הרובוטים... עכשיו בואי נלך מפה למקום מבטחים".
|
"בן כמה אתה?" התחצף ברוס בשאלה לא נאותה.
"שלושים וחמש".
"ובת כמה הבת שלך?"
"בת עשרים. כן, אני יכול להיות פרימיטיב לא קטן, אם זה מה
שעמדת לשאול".
|
"מאסטר ברוס, אתה בטוח שאתה זקוק לבגדי עור כדי להטיל אימה על
הפושעים? זה לא ימשוך אליך כל מיני מחזרים לא רצויים...?" והוא
גיחך בסרקסטיות, כאילו המציא את בדיחת המאה.
|
"קלארק", אמר בנימה של חמלה, "אתה חולה מאוד... הרובוטים פיזרו
לך קריפטונייט אדום ישר לתוך הראות. זה משפיע על ההתנהגות שלך.
בקרוב לא תוכל לסגת ממה שאתה עומד לעשות לי".
|
פרנק קאסל ריחף באותם רגעים בחזיונות מן העבר ופניו נראו
מוטרדים.
הוא עוד זכר כיצד, כשוטר ותיק, הגיע מוקדם הביתה. הוא נכנס
לחדר השינה, רק כדי לגלות את אשתו (הצעירה ממנו בשנים רבות)
ואת ויקטור פון דום בפגישת אהבהבים אסורה ביחד.
"אל תפריעו לעצמכם", סינן
|
אני אישית מעדיף לקרוא לזה תקשורת ברמה הקוונטית.
הניסוח שלי, כולל בתוכו ניסויים שנערכו באלקטרונים ושהוכיחו
שהאלקטרון יכול להתקיים בשני מקומות בו זמנית. אם כך, למה
שמחשבה לא תתקיים בשני מוחות בו זמנית?
|
למה דווקא הספרה הזו? על כך התקשה לענות, אבל המספר הזה בא
אליו בחלום.
והוא החל לעבוד גם על רובוט מרבה רגליים, שעליו הורכבה קסדה,
עבודה שנעשתה כולה במשרד של אוטו אוקטביוס (לשעבר המשרד של
דוקטור ויקטור פון דום)
|
באותו היום, משמעות חייו בערה בכל גופו כמו קדחת. הוא יציל
עלמות במצוקה, הוא יילחם בפשע, הוא יעשה את הדודה שלו גאה בו.
לפתע פקידה שחורת שיער משכה את תשומת ליבו והוא הניף אותה אל
מחוץ לסניף הבנק, יורה קורים מפרק ידו לבניין הסמוך, מתנדנד
בין שמיים לארץ.
|
הכדור הגיע לכדור הארץ, מתיז אש על עכביש בבית החולים בו ישן
פיטר פרקר.
פיטר התהפך על משכבו ולא נרדם. הוא חלם על הדוד בן ועל הדודה
מיי, שליבו מלא געגועים אליהם. לפתע עלה העכביש על יצועו -
ועקץ אותו.
|
לפני שהכול נשבר, היקום היה במצב תמידי של חסד ונתינה. החל
בתהליך של איסוף הרסיסים מחדש, היקום שלח ליצורים החיים עליו
כמות קבועה של חסד כל יום. כשיש חסימה של השפע, היקום מתנהג
כאילו מעולם לא חיו בו גיבורים ומעולם לא היו בו אהבה ודאגה
בין איש לרעהו.
|
"אני ברחתי משם הישר לבור שהיה ליד האחוזה. כל כך הרבה עטלפים
שרצו שם, היצורים המתועבים. עד היום אני רואה אותם בחלומות",
מלמל ברוס.
|
צוחקת בגשם, גופי נעטף לו במים נוזלים
כתפיית השמלה נשמטת, הגשם נוטף על שדיי הגדולים.
|
אתה נושא אותי בזרועותיך
לעבר שדה פרחים
לאט לאט, כפתורי חולצתי פותחים לך דרך חדשה לעורי
|
הו סוס הרבעה שלי
הפלא בביצועיך
|
בסדרת המד"ב "המחסלף" כתבתי מה היה קורה אם ברוס ויין, הלא הוא
באטמן, היה מנהיג המחתרת נגד הרובוטים ב"שליחות קטלנית".
|
היצירה שאליה אפנה עכשיו קישורים, עוסקת במציאות חלופית, שבה
כל הגיבורים והנבלים של היקום של מארוול נמצאים באשפוז או
מנהלים בית חולים לחולי נפש.
|
|
|
