|
"מאסטר ברוס, אתה בטוח שאתה זקוק לבגדי עור כדי להטיל אימה על
הפושעים? זה לא ימשוך אליך כל מיני מחזרים לא רצויים...?" והוא
גיחך בסרקסטיות, כאילו המציא את בדיחת המאה.
|
השנה היא 2066 והשידור שאתם שומעים מגיע ממערת העטלף שלי, ברוס
וויין.
עכשיו כבר אין טעם בזהות הסודית שלי, כי עכשיו מדובר בקרב
בינינו בני האדם, פושעים ושומרי חוק כאחד, לבין המכונות.
|
"יהיה לך קשה להאמין", אמר הגבר, ששמו היה תומאס, "אבל אני
מגיע מהעתיד - ואת מפורסמת שם בתור אימו של מנהיג המחתרת נגד
הרובוטים... עכשיו בואי נלך מפה למקום מבטחים".
|
"בן כמה אתה?" התחצף ברוס בשאלה לא נאותה.
"שלושים וחמש".
"ובת כמה הבת שלך?"
"בת עשרים. כן, אני יכול להיות פרימיטיב לא קטן, אם זה מה
שעמדת לשאול".
|
"קלארק", אמר בנימה של חמלה, "אתה חולה מאוד... הרובוטים פיזרו
לך קריפטונייט אדום ישר לתוך הראות. זה משפיע על ההתנהגות שלך.
בקרוב לא תוכל לסגת ממה שאתה עומד לעשות לי".
|
"אני ברחתי משם הישר לבור שהיה ליד האחוזה. כל כך הרבה עטלפים
שרצו שם, היצורים המתועבים. עד היום אני רואה אותם בחלומות",
מלמל ברוס.
|
צוחקת בגשם, גופי נעטף לו במים נוזלים
כתפיית השמלה נשמטת, הגשם נוטף על שדיי הגדולים.
|
אתה נושא אותי בזרועותיך
לעבר שדה פרחים
לאט לאט, כפתורי חולצתי פותחים לך דרך חדשה לעורי
|
הו סוס הרבעה שלי
הפלא בביצועיך
|
בסדרת המד"ב "המחסלף" כתבתי מה היה קורה אם ברוס ויין, הלא הוא
באטמן, היה מנהיג המחתרת נגד הרובוטים ב"שליחות קטלנית".
|
|
|
גם מרי הייתה די
כוסית.
ד"ר בייקר |
|
