|
פעם הבטתי בראי השמים
ראיתי חיים אינסופיים
|
מספר על אהבותיך
נשים אלכוהול נשים מוסיקה קלאסית נשים
|
צדה את ליבו של סבי
עם כדורי חכמה ברוטב פיקנטי
|
בסתר ענן ארב הירח
כבש חיוכו
כשותף לדבר עבירה
|
פעם דמענו מאושר
עכשיו, דמעתך
מפשירה על לחיי.
|
גם כבננה כחושה
אין בך טיפת בושה.
|
שירתי משליכה עצמה על
מזבח המלנכוליה
|
מאסתי בשכלי המתעתע
מכניס אותי תמיד בדרך אין כניסה
|
כחלוק נחל
צולל לעומקי
יוצר בי גלים.
|
רוחץ גופי
בתשלילי צלילים
מנשבים
|
שלפנו את כל הציפורניים
שרטנו בבטן הרכה,
|
אפרוש מלותיי לפניך כמניפה נרעדת במרץ
כל מילה תנגן הרהורי שעורים נשכחים
זיכרונות חלודים מהעבר יזהיבו
|
רק דם שוקק בקרקעית נפש, לוחש הבטחה -
צרחי נפשך בכל כוחך בקול גרונך
אחר כך יבוא שקט, יפריד בין חושך לחושך.
|
משנולד, מתהדר קודם לעיני עצמו.
|
קמו כנד מנגד
מראות מלילות
|
בערוב ימיי ייעורו בי
מלותיך, מעורטלות
רובצות בפתח
באפיסת כוחות
|
מאה זרועות של
צללים, משחרים לטרף
משחררים לחופשי
שדים
חסרי פנים
|
אל תראוני כך שרועה ונמרחת
זה גופי המציית לחוקי הרוח
|
הסתיו נושר מן העצים
מותירם ערומים,
ערומים
כמו עובריי המתים
|
כשאת נחה בכף ידי
צפור קטנה עם נפש גדולה
|
קולמוסי
כחרב המתהפכת
חופר בנבכי רוחי -
|
קצה,
מחבקת חושך
פחד מוות סר מלבי.
|
כל הלילה רציתי להקיא את העצב
בזרם ארוך, ארוך
כמו הנחש המשיל עצמו מעורו
|
בבת אחת יורד, סגריר,
חשוך מכוכבים.
|
כעבדים נאמנים
תולכנה אדונן אל
עבדות הזמן
|
חלומי מדדה כפצוע
הלום בינה ודעת.
|
אך יותר מכל
היה
כאלם שלפתע שב קולו
|
הביטי בנו,
כמו שני פסלים
מאובנים.
בדיוק
כמו אלה
מאחורי גבך,
שתיקתם נצחית
|
מהי תחושת הסוף
והדרך עוד בראשיתה
|
תופסת
בגרון
מצמיתה
גוףונפש
|
שאננה,
בנון שלנטיות
מפריחה בועות עשן.
|
מי היה מאמין
שיום אחד
הכל יגמר
|
|
|
"אם שותים, לא
צמאים."
אחת מסבירה על
חשיבות הנוזלים
בגוף, בייחוד
בקיץ. |
|
