|
דמעות של השלמה הן הדמעות הכי עצובות שיש, כי הן מבינות שהכל
כבר נגמר.
|
והיא שכבה לה שם, לבד, בחושך- שעטף אותה מכל כיוון.
|
עיניים נוצצות, כל כך מתרגשות, תמימות, מאמינות, עיניים
טובות.
היא כמעט ויכולה לסמן איפה התחיל הסוף. מתי הכל התחיל להתפורר
לה מבין האצבעות.
|
ירח מציץ אליה, מחייך ומסתיר הכל. יודע ושותק.
והיא - שוקעת בחיבוק החם שלו.
הוא... אותו שהשיגה אחרי כל כך הרבה קשיים. מריבות. התלבטויות.
|
ידיים קפואות חובקות ברכיים רועדות. מים חמים מנסים לשווא
להפשיר את הלב שקפא.
|
עננים אפורים שבו את מבטה החלול.
צחוק סדוק ושקט מחריש.
|
מחשבות נטולות הגיון.
עשן סמיך מבין אצבעותיה.
קפואות. רועדות.
פרח יחיד. נבול.
מתפורר ונשמט על רצפה רחוקה.
|
מאות משמעויות אבודות.
דמעות יבשות.
אנשים שחוקים עם אישיות שרופה.
|
מתמסרת לנצנוצי האור ששבו את עיניה.
נשכבת על גבה ומתמכרת אל הרוח המפליאה במכותיה.
מביטה בשמיים השחורים- האינסופיים.
|
טיפת כעס מהולה בים של כאב נסגרת מאחורי שפתיים חתומות.
"תעצמי עיניים והכל יגמר בקרוב" ממלמלת לעצמה.
|
בלב דואב עושה רישום כללי של מצבות הנחקקו עמוק בליבה.
אבן אחר אבן מונחות בליבה השרוף.
מזכירות כל אדם שנעץ את החרב הכי עמוק שיכל והותיר אחריו שביל
מדמם של כאב מהול בעצב.
|
ואז היא תחייך את אותו חיוך שתרגלה שעות מול המראה. מתפלאת כל
פעם מחדש איך הוא כמעט נראה אמיתי. כמעט....
|
מביטה על הכוכבים המרוסקים, שפעם חייכו אלינו.
נזכרת בכל המגעים שחלקנו, כל הרגעים הקסומים שכבר לא ישובו.
שוב הכאב - שעזבת.
|
נושפת ענן שחור - מלוכלך. בולעת את דמעותיה.
נמשכת לטירוף שמתחולל בתוכה.
ריקנות איומה חלחלה לתוכה ומילאה את כל כולה.
|
בבואה שבורה של דמותה משתקפת במראה.
למה את עושה את זה לעצמך?
|
דמעות שקטות זולגות בתוכה.
סוחפות איתן שברירי אשליות שנופצו באכזריות כה רבה.
געגועים טריים שורפים ומכים בה.
|
|
|
אל תדברי על
אריק !
תודה, זה פשוט
כואב יותר
מידי.
בנץ |
|
