|
יליד 84, צחי הוא היפרקוביה אנושית המנסה למצוא את
מקומה במרחב התלת מימדי.
כותב בעיקר, חוטא לעתים בצילום. עדיין מחפש את
הסיפור המושלם.
זאת הידיעה. הידיעה שהיא חושבת כרגע בדיוק מה שאני חשבתי,
בעודי בוחן אותה. הידיעה שמה שיקבע באיזו מיטה היא תישן הלילה
הם רצונותיי בלבד.
|
"נחמד, אבל אתה שוב יוצא פוץ ומתנשא"
"ואת, את אטומה, יהירה וקצת מטומטמת".
"אני אוהבת אותך", אמרה, "גם אני אותך".
|
בתחילה כולם היו ספקנים. אפילו נסיון תיאורטי לחזות את העתיד
היה מוביל לפרדוקסים בלתי פתירים.
|
"תכאיב לי עוד", דרשתי באצבע מלטפת על חזהו, בדיוק מעל למפתח
הלב. היא נדמתה לי כחודרת את עורו, בשרו ועצמותיו ונוגעות בו
באופן בלתי אמצעי.
|
רכנתי מעליה ולחשתי, אפילו שלא הייתי אוהב ללחוש אבל לפעמים כך
היא אהבה להקשיב, "תמרי".
תמר הסתכלה עלי במבט אטום, מאתגר, מזמין.
"אז את חושבת שאת יכולה לנצח אותי הא?", אמרתי בחיוך.
|
הסתכלת עלי, קצת לפני הסוף, הסתכלת ועצמת עיניים
באותו רגע חשבתי על "לעצום עמוק", ביטוי שכזה, שמתאים בדיוק
לצורה שבה עצמת את עינייך.
|
|
|
אם אתה נהיה
מד"ן לפחות תהיה
אשדודי.
זאת שאהבה את
התל-אביבי.
ממליצה. |
|
