|
"הרצון לדייק במילים-
תכונה מרגיזה מאד,
במיוחד כשבסוף אני עומד ושותק..."
רוח מדבר מלטפת.
גרגר חול נכנס לי לעין.
שמש צורבת
ומן צהוב שאף פעם לא נעלם,
לא בלילה, ולא בחורף.
|
רציתי לירות בעצמי, אני נשבעת לך.
הייתי מוכנה לסיים הכל ממש שם
באמצע היער, במעלה ההר שלא נגמר.
|
אומרים שלפעמים אתה גבוה
לפעמים נמוך
כשהרוח נושבת אפשר לעוף.
|
אני שוכבת במיטה
בשעת ערב מוקדמת,
התכסיתי עד מעל הראש.
|
אל תטרקי להם
את הדלת בפנים.
אולי תתני להם להיכנס?
תערכי סיור בין החדרים.
|
איזה שחרור,
ניגבתי דמעה
בקצה השרוול.
|
כנראה שאני די גמישה
אם הצלחתי לדרוך גם על עצמי.
ושאף אחד
לא ישים
לב.
|
הייתי רוצה לקפוץ למים,
הייתי רוצה לשחות רחוק.
אם הייתי יכולה-
הייתי נרדמת על החול הצהוב
|
הטיפות נוזלות
מוחקות שאריות של קיץ
אבק הופך לבוץ
ואני טובעת
|
וכל מה שנותר זה
להתבוסס בצער
להרים את הראש
ולהשפיל מבט
|
רוצה להיות בחוץ
הכול מתפורר שם בפנים
רוצה לצאת אל הרחוב,
לראות קצת אנשים.
|
זה היה יכול להיות
סיפור אהבה די נחמד.
הכרתם בפאב
ולא הפסקתם לדבר כל הערב.
|
אף אחד לא רואה אותי,
אף אחד לא רואה
|
כשאתה עסוק
הזמן עובר
הרבה יותר מהר
מאיך שהוא מופיע.
|
דוחפת אוכל
לתוך החללים הריקים הנפערים בי
בהם הרגש
כלל לא קיים
|
איזה חושך פה,
מתחת לשמיכה, אני
נוזלת ונספגת
בין המצעים
|
שפיות זמנית
תוקפת לפעמים
בהעדר האלכוהול והסמים.
|
ביליתי יותר מדי זמן
במחשבות שלי,
יותר מדי שעות לבד-
לבד בבדידותי.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
יש אנשים, לא
מבינים מה
אומרים להם
אין.
אין. נגמר. היה
אך עכשיו אין.
אם היית בא יום
שני היה אבל אז
לקחו ועכשיו
אין.
אתה יכול לקחת
משהו אחר אם אתה
רוצה אבל זה
מסויים אין.
מה רוצים שאני
אעשה?
תשאלו את רותי
מהום סנטר |
|
