|
"הרצון לדייק במילים-
תכונה מרגיזה מאד,
במיוחד כשבסוף אני עומד ושותק..."
רוח מדבר מלטפת.
גרגר חול נכנס לי לעין.
שמש צורבת
ומן צהוב שאף פעם לא נעלם,
לא בלילה, ולא בחורף.
|
רציתי לירות בעצמי, אני נשבעת לך.
הייתי מוכנה לסיים הכל ממש שם
באמצע היער, במעלה ההר שלא נגמר.
|
אומרים שלפעמים אתה גבוה
לפעמים נמוך
כשהרוח נושבת אפשר לעוף.
|
אני שוכבת במיטה
בשעת ערב מוקדמת,
התכסיתי עד מעל הראש.
|
אל תטרקי להם
את הדלת בפנים.
אולי תתני להם להיכנס?
תערכי סיור בין החדרים.
|
איזה שחרור,
ניגבתי דמעה
בקצה השרוול.
|
כנראה שאני די גמישה
אם הצלחתי לדרוך גם על עצמי.
ושאף אחד
לא ישים
לב.
|
הייתי רוצה לקפוץ למים,
הייתי רוצה לשחות רחוק.
אם הייתי יכולה-
הייתי נרדמת על החול הצהוב
|
הטיפות נוזלות
מוחקות שאריות של קיץ
אבק הופך לבוץ
ואני טובעת
|
וכל מה שנותר זה
להתבוסס בצער
להרים את הראש
ולהשפיל מבט
|
רוצה להיות בחוץ
הכול מתפורר שם בפנים
רוצה לצאת אל הרחוב,
לראות קצת אנשים.
|
זה היה יכול להיות
סיפור אהבה די נחמד.
הכרתם בפאב
ולא הפסקתם לדבר כל הערב.
|
אף אחד לא רואה אותי,
אף אחד לא רואה
|
כשאתה עסוק
הזמן עובר
הרבה יותר מהר
מאיך שהוא מופיע.
|
דוחפת אוכל
לתוך החללים הריקים הנפערים בי
בהם הרגש
כלל לא קיים
|
איזה חושך פה,
מתחת לשמיכה, אני
נוזלת ונספגת
בין המצעים
|
שפיות זמנית
תוקפת לפעמים
בהעדר האלכוהול והסמים.
|
ביליתי יותר מדי זמן
במחשבות שלי,
יותר מדי שעות לבד-
לבד בבדידותי.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
אולי יסכימו
לנקד לי את השם
במשרד הפנים
צפיחית בדבש
שוקלת חיריק
ושווא |
|
