|
הפרפקציוניסט שלא קיבל את הכלים
למלא - אפילו במקצת - את השלמות המתבקשת..
אותה מנגינה שהתעוותה...
זו שזרקתם בלי רחמים...
זו שהעדפתם על כל השאר...
|
ואני מוצא אותך... איתו...
את מתמסרת אליו...
והוא זה לא אני...
|
קשה לי לחייך
בזמן שהפסנתר מכאיב לי
אני אובד
והורד מזכיר לי
|
ואני מחופש, מרקיב,
בזמן שהסיגריה נגמרת
השדים עולים, מתוכי -
דמעת אסיד שחורכת.
|
היא פה... היתה פה.
(בוהה בצל, כן, הצל נשאר איתי)
בוהה בי, בזמן שהיא כובלת.
היא בוכה, היא לא משחררת.
|
החלטתי להשאיר לך את ה"מכתב" הזה או משהו...
אני לא אוכל לדבר אתך על זה בטלפון, או פנים מול פנים...
[בכל מקרה, אני לא הולך להתאבד או משהו, גם אם זה ישמע משהו
כזה]...
|
|
|
אנחנו במלחמה,
וכל מה שמעניין
את העם זה האבא
הערומקו של
אפרוח ורוד!
בלונדה בהלם,
אחות של אותו
אפרוח, מוחה
כנגד תשומת הלב
המאסיבית שאחיה
מקבל, ואף מבקשת
לציין שהיא
מאומצת. |
|
