|
שמה הוא שיר אשכנזי והיא נולדה ב6.5.1990.
כותבת מאז כיתה ו'. מאמינה שכתיבה משחררת ומוציאה
המון מהבנאדם.
היא תשמח לקבל ביקורת בונה...תמיד חשוב ללמוד
מטעויות.
(=
זה היה לילה קריר. ישבנו מסביב למדורה מלחשת. רגע ארוך של
שתיקה.
רק רעש האש המפצפצת נשמע באוויר.
|
תמיד הייתי רואה אותם מטיילים יד ביד בפארק, ליד ביתי.
עם כל חיבוק, נשיקה, משהו היה נצבט לי בלב....
|
ידעתי שהגיע היום.
היום המיוחל, מצד אחד, והמודחק מצד שני.
כל כך קשה לי לראות את זה.
|
הוא הסתכל במשך שעות אחדות, ביום שמגיע לקיצו.
|
היא עלתה, ואני אחריה, התיישבתי על הטרמפולינה, והיא התחילה
לקפוץ. כל קפיצה שלה מקפיצה אותי קצת, היא אמרה שזה הצחיק
אותי, עד שהיא קפצה ממש חזק...
|
ישבתי בחדרי החשוך ועלו לי מחשבות. חשבתי על כל מה שקרה.
הייתי אצל שלי. דיברנו, צחקנו וזה, ואז היא אמרה לי את מה שהכי
לא רציתי לשמוע:
|
ערבול מחשבות
ערבוב רגשות
כשהאיזון נהרס,ונעשה בלגן,
כשכבר לא בטוחים לאן.
|
כצל משתרכת אחרי,
מעוררת את חמתי העזה
|
ואולי הפעם
אוכל לנשום לרווחה
|
Sitting alone
Slipping down tears
I know it's wrong
I want to disappear
|
How does it feel
When someone says 'i love you'?
|
Walking in the cemetery at night
Thinking of you
Miss you
So bad
|
Sitting alone
Slipping down tears
I know it's wrong
|
When I feel on my own
And I am all alone
|
In one second
With one shot
|
ילדה יפה
מחפשת אהבה
כל כך קטנה
ולא מבינה
|
אין אצל מי לפרוק,
אין עם מי לבכות.
|
הנה חלפו להן 20 שנה, מתוכן 16 אנחנו מכירים.
לפעמים אני רוצה שנחזור להיות קטנים.
|
הלוואי שזה היה כל כך פשוט
להפסיק את הכאב
להפסיק את הזיכרונות
את הרגש
|
להתעורר לבוקר חדש
לציפורים מצייצות
|
רוצה להחזיר את הזמן
לשנות את העבר
אבל אני לא יכולה
פשוט אי אפשר
|
הייתי רוצה לעצום את עיניי
ולהתעורר במקום אחר
|
השמש מתעוררת לעוד יום
ואני מקיצה מחלום
חלום יפה....
חלום מקסים
|
האכזבה שמאכלת בלבי מתחזקת,
הדמעה אשר מהעין זולגת,
|
אנו כאן, נמעכים בין אלפי פרצופים אחרים.
מאבדים זהותנו תחת אלפי זהויות אחרות.
והכאב עוד טרי על בשרנו.
|
געגועים מציפים
את הראש
את הלב.
|
הקור הנורא שחודר עצמותיי,
מקפיא את האף, מאדים לחיי,
הקור הכבד מלטף את חושיי,
מוחי מנוכר, אך הלב קצת מזיע.
|
ילדה מרגישה חוסר שליטה,
ילדה טובה, שבד"כ לא שותה.
|
החיוך, הקרבה,
טיפה של אהבה.
|
כמו בכל שנה,
הדמעות על הפנים,
כמו בכל שנה,
כולם רגישים, מזדהים.
|
לא חושבת
לא כותבת
לא קשורה
לא אוהבת
|
מסתכלת במראה ורואה ריקנות
אני יודעת שבסוף גם אני אמות
|
מנסה להסתיר את הכאב והעצב,
אך אלו מתפרצים במנגינה ללא קצב.
|
זמן,
שהתשישות עוטפת אותי בחיבוק מנוכר.
|
סימן השאלה
כבר הפך לרבים
למה זה לא פשוט יותר?
למה זה לא קל?
|
הולכת בשבילים
של ימים אפורים
|
עייפות שגוברת מנצחת הכאב
מושכת עצמי לעוד דקה מול המחשב,
|
עלה משנה את גווניו,
ממתי כבר סתיו?
|
מסתתרת מפני הכפור,
פניי עטו גוון כחלחל.
|
רציתי למצוא
אותך
אותי
רציתי להבין
|
שואה.
רצח המוני
על רקע גזעני.
|
שנה בלעדיך
שנה בלעדיי
חשבתי עליך
האם גם אתה עליי?
|
אור הירח מרצד על פני המים השקטים,
השמים שחורים ונטולי כוכבים
|
חלול, מרוקן,
חסר כל רגשות.
מרוסק, משומש,
חתוך, נוטף דם
|
שנמאס.
שמתעצבנים, והסביבה לא מבינה.
לא מבינה כלום.
|
תמיד כשהייתי קטנה, בכל האירועים המשפחתיים הייתי עולה על כסא,
או משהו גבוה ושרה.
|
אני רוצה חופש.
בלי לחץ ודמעות.
רוצה חופש, רק בשביל עצמי. כדי ליהנות.
|
לא אוכל לאפשר לעצמי
לעשות דבר בניגוד לרצוני.
|
האחד שיידע להעריך אותי, על כל יתרונותיי.
שייהנה ממני, על אף קרירותי.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
נשבר לי מבנים.
אם הייתי אני
שקוראת את מה
שאני כותבת,
הייתי שואלת את
עצמי אם אני
דו-מינית.
גמבה, שגילתה
כבר ממזמן שכולם
מסביבה
דו-מיניים. |
|
