|
 
תותי,שם שדבק בי בתיכון,אבל מאז אף אחת לא מכנה אותי
כך.
האמת,אני ממש לא תותית מתוקונות,נולדתי במאה
שעברה,,1964,שנה מבציר טוב.
הביטלס שלטו במצעדים,האפיפיור ה- ביקר בארץ{כבוד}
אולימפידת טוקיו התישה מאות מתעמלים.
לא היתה טלויזיה בארץ....
שנה משעממת משהו ואז נולדתי....
לקרוא בקפה
לקרוא בקלפים
להאמין ולשכוח
|
ניסיתי לאחוז בדמותך
אך עשן הסיגריות הפריעני
|
בכל פעם שנדמה לי האושר
משהו בלתי נראה תוקע לי
נבוט גדול בראש
|
נטשתי את ירח הלובן
כי לא שר לי שירי אהבה
|
כל הלילה לפנינו
ולא התחלנו לאהוב,
אנו חייבים להתחיל במשהו
|
המוזה שלי חזרה הביתה
רעבה,רעה,מיואשת
המוזה שלי חזרה הביתה שונה
|
זה סוגר בלי הפסקה
קורות הנשמה נסגרות כמו בעינוי סיני
לאט לאט, בחריקות קטנות מטריפות.
|
אוספת את רסיסי המראה
ביד קרה, מנוכרת.
אוספת את רסיסי המראה
|
גוררת את עצמי המותש
ממקום למקום בתוך הנשמה,
לא מוצאת מרגוע ושלווה.
|
שוכבת פרקדן במיטה
מביטה בתקרה החשוכה
ונזכרת, בי, נערה
לפני שנות אלף בקיבוץ,
שוכבת על הדשא של השכן,
בוהה למעלה ומתבוננת
|
איך אוכל להפציע בדרך חדשה,
כשריח גופך עדיין באפי?
|
נגמר לי הסלוטייפ
אני צריכה לקנות חדש, מהר,
הלב שלי מפוזר, מרוסק
|
כמה אנשים יבואו
להלוויה שלי?
|
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
