|
 תות מדגמנת חמרמורת
(צילום: ברק פכטר.
בכיף שלנו: אירועי השקה מיוזעים.
לא בכיף שלנו: ברק פכטר מיוזע.
מסר חינוכי: פסיכומטרי זה חשוב). |
תותיאנה גונזילצ'יק
זה כאן! זה קרה! פאק, איך פספסתם?
אירוע ההשקה המתוקשר שאפילו חברי 'קול ודממה' שמעו
עליו נתן בראש, ואם לא הוזמנתם אפילו לאפטר, אז כבר
ברור שאתם לא יפים מספיק.
בימים הקרובים יפורסמו תמונות פפראצי מהאירוע,
אומרים שיהיו סלבריטאים ותות בעירום. מי שמפספס,
להקת סקסטה תשב עליו.
יותר אבסטרקטי מהזהות המינית של ג'סטין טימברלייק!
יותר בועט מהמחלקה הגריאטרית בתל השומר!
יותר מחרמן מהחריץ של עמנואל הלפרין!
יותר פמיניסטי ממרב מיכאלי על שולחן!
יותר אייטם ממגה פיגוע בעזריאלי!
יותר לוהט מהטוסיק של פליפה!
יותר דיאטטי מקלי אוסבורן!
יותר עדכני מציפי לוין!
יותר מדל'ק בתור צלצול לפלאפון מ'אתה חייב למות
עליי'!
לאחר שנדחתה בגלל 'המצב', 'המלחמה', 'ההתרסקות' של
קולומביה ו'האודישנים' ל'מורדים' 'הישראליים', היא
חוזרת ובענק - מסיבת ההשקה של מדור ההייקו החדש של
תות גונזילה!!!!!!!1!!!112
כן, כן, ההשקה שהשאירה מאחור את פתיחת חנות הדגל של
'קסטרו' בסנטר, שלקחה בהליכה את ליין הקוקיצות של
שירזי בטי.אל.וי, שגרמה להפקות של מוטי רייף להיראות
כמו מסיבת סיום בגן הקוקיה ושהמפלצות של 'אסקייפ'
היו מתות לגעת לה בגב - עתקה נשימה מפיות רבים
וטובים משל היתה נשק ביולוגי!
בלו"ז: ערב גניחת שירה ארוטית בהנחיית שרלוט פרינגל,
תחרות איות מלים גסות בהנחיית עידו הראל, מרתון שואה
בהנחיית רן ושמעון נזק, נשף מסיכות אב"כ ותחרות
הערכה העליזה בהנחיית יובל כספין ומסיבת חילופי
זוגות לוהטת בהנחיית זבולון מושיאשווילי. בסיום הערב
הביאה אותה תות בהדרן שלא נראה מאז חוות רפאלי בהוד
השרון, ויצאה אל הקהל, כשהיא רכובה על הסוס שלה!
חייבים לראות כדי להאמין.
נצפו: מוזמנים בלבד, סלבריטאים לוהטים מאד וצאצאים
ישירים של ראש הממשלה. התמונות בקרוב.
ושיהיה בכיף.
X X X
תות החלה את דרכה הפוסט-מודרניסטית כתות גינה. היא
חיה ליד הברוקולי, נשמה את אוויר הקלמנטינה, הריחה
את ניחוחות חמולת האוקטבה, והתרשמה לאין קץ
ממחלפותיה של אישתו של ויצטום הקטן. שם קנתה את
עולמה המתוקתק בזכות יכולת הדיגמון המפותחת מדיי
שלה, ובזכות הכרומוזום הבהמתי האימתני הבלתי ניתן
לריסון שלה, כרומוזום שבפועל גרם לה לחסל תפוזים ללא
הכרה. שני הכשרונות הללו נתגלו במקרה, ועתידים לשמש
מפתח להבנת המנגנון הנפשי הפסיכופטי להחריד שלה, כמו
גם להבנת דפיקויותיה כי רבות.
הסצנריו המלהיט התרחש ביום מדליק אחד, בו החלה תות
מגששת את דרכה לעבר ערוגת האוכמניות במשק. בעודה
מתרשמת מלחותן המעוררת של האוכמניות ומברכת את יהוה
על הליפסטיק המופלא שעוד לא ירד משפתותיה, שמעה תות
רעשים אפוקליפטיים רוסיים, שבקעו מפיהן של שתי בנות
עוולה הקרויות בשמות מכוערים כמו ילינה וסווטה
המשתוללת. תות, כידוע, היא בחורה ליברלית ומשוחררת,
נטולת דעות קדומות וגזעניות, במיוחד לגבי מיעוטים
מצחינים שמוצאם במזרח אסיה. הרוסים יקרים לליבה
למרות הפגמים העדתיים הבלתי נסבלים שלהם, שמקורם
כמובן בארץ האקונומיקה הקומוניסטית ובמנטליות קופאית
מפגרת, אליה נחשפו בשנים טרום העלייה הנפלאה
והמיותרת הזו לארץ. לכן, לא נכנסה תות בכושלהאמאשלהן
ונענתה לבקשתן להפוך לדוגמנית הגינה, בתנאי שתהיה לה
אספקה חופשית של תפוזים לכל חודשי השנה. בעיקר בשביל
לנצל את הערצת ההמונים שהחלה לרחוש סביבה, וגם כי
היא משוגעת על מצלמות, וזו הייתה הזדמנות נדירה של
פעם בחיים להתגלות וסוף סוף למצוא את ייעודה.
את מה שקרה אחר כך אף אחד לא היה יכול לצפות: תות
דפקה פוזה ארוטית מול המצלמה, ולפתע התחילה משעירה
כמו ינשוף, מפרכסת כמו אפילפטית בביקיני, נואקת
כאילו אין היום ומחסלת קופסאות פילסברי ללא הכרה, עד
שהיה ניתן לקבוע בוודאות כי תות אלרגית למצלמות של
רוסיות. היא התעלפה. התאשפזה. התראיינה למקומונים.
קיבלה ד"שים מילדי-פלא מקופחים מתל-אביב הגדולה.
ולאחר שהאירוע הייחודי התפשט ברחבי הגינה כפסוריאזיס
על פניו של טרול, היא זכתה לתהילת-עולם.
זה היה הרגע בו השתנו חייה של תות ללא היכר. הציעו
לה עבודה כדוגמנית במפעל של העיראקים ב'סלמון', והיא
עשתה את הקמפיינים של כל קופסאות הקובות. קראו לה
"מיס סמבוסק", היא השריצה מלאן בוקים בעיראקית, זרמה
בנהר משלה, ועיניה החומות, שבקיץ הן ירוקות-דבש,
נצצו. התפוזים, מצדם, המשיכו לזרום לקיבתה כאילו אין
עבר, עד שגדלו לה הצלוליטיס לממדים עצומים כל-כך, עד
שהעיראקים מהמפעל נאלצו להגדיל את קופסאות הקובות
בשביל שיראו את כולה. למעשה, הצלוליטיס של תות בלט
לא רק בגלל גודלו, אלא בעיקר בשל רעידותיו הקטנטנות,
שמאלה וימינה, והפרשות הזיעה הסמיכה מנקבוביות הפנים
בצד. הצלוליטיס נראה כמו מתקן כימי ליצירת גנים
מסריחים ורוסיים, מפגע אקולוגי שצריכים לפוצץ משל
היה ילד מעצבן ושחור מגילה. נפגעי טרור קטנים
וחמודים, שנולדו לתוך הקיפוח בגינה על לא עוול בכפם,
התקשו לעבור אל סדר היום, כשתות הייתה עוברת ברחוב
צעד אחר נגיסה.
תות, בתוגתה, נאלצה לעבור לגינה אחרת. שם פיתחה את
כישוריה כקוראת כפייתית של מודעות אבל, סופרת
מולקולות חובבת, ועוד תחביב ביזארי קט: היא אהבה
מאוד לרצוח דוגמניות. כשתות הייתה רואה דוגמנית, היא
מייד רצחה אותה וצרכה סמים. היא גם צרחה "סמים".
בקול הכי רם שהיא יכלה. ועקב ההתפתחויות הגופניות
הנפשיות האחרונות, תות האומללה צרחה גם "מריחואנה",
"אל אס די", "סמבוסק", והביזארי ביותר: "תפוזים,
תפוזים, תפוזים, עכשיו". המגזינים מהם הייתה שואבת
מידע על דוגמנית נוספת שתרצח, הפכו, אללי, לקשר
היחידי של תות עם העולם החיצון. ואם היו שוכחים
לשלוח לה את המגזין השבועי, תות הייתה לוקחת את
הטלפון ונובחת על כל מה שבא בכל הרגישות של תפוז.
תות הייתה חייבת להיאבק בקיבעון הפאלי שלה, ולהפסיק
לצרוח תפוזים ולרצוח דוגמניות. אם כי
השפעה-פרוידיאנית-פסיכוסומטית זו מילה נורא יפה.
בדיוק כשהחליטה תות לעשות את הצעד ולטלפן לשרינקית,
שתוציא אותה מהבוץ, מהביצה ומזרם הביציות, חלה טעות
נוראה, וסכין שהייתה אמורה להינעץ בביטנה השטוחה של
דוגמנית עורק תועה, ננעצה בין שדיה התפוחים של תות.
מעוצמת ההיתקעות, גלש הצלוליטיס של תות ומילא את כל
תכולת האגף המזרחי בדירתה שבגינה. אלפי פועלים
רומנים עמלו שעה ארוכה בכדי לחלץ את הצלוליטיס מבין
החורבות. האף נכנס לה לרקטום, התנוך השתקע בפופיקה
הדשן, וכל אזור המשולשת נתקע בין בית השחי ולא נע.
גופה החטוב, שפעם היה משורטט על כל קופסת קובות
שנוצרה במפעלי 'סלמון', התגבש לכדי עיסה עבשה ודביקה
הכוללת קרומים שסועים, דם קרוש, והמון המון חתיכות
מאמא-עוף. ציציה המרגשים, שפעם היו זקורים ומלאי
ברק, קיבלו צורה של משהו שנראה כמו פילה דניס נא,
מעורב עם סטייק אנטריקוט במצב צבירה ריר, דקה לפני
שהוא נצלה בטאבון, לפני הגשתו בתוספת עלי רוקט
עסיסיים מכוסים ברוטב בלסמי, וחתיכות בטטה מבושלות
קטנות בצד.
תות בילתה את שעותיה בסלון בביתה, תוך שהיא זורקת על
אנשים תמימים ברחוב מיני שאריות, מהתקופה בה הייתה
מופקרת והתהוללה. קונדומים קרועים, תחבושות משומשות,
טמפונים לאחר שהתנפחו בכוס מים, ובערך מאתיים
תפוזים, בכל הסוגים והגוונים שהטבע ברא. היא הייתה
צולפת בשכניה החביבים את כל שנקרה בדרכה, וילדי
השכונה הרוסיים מעליה ב' (עליית הברבור) היו מרססים
את האוויר הצח ביריקות עסיסיות לכל עבר, איך שראו את
פרקטיותה של תות קמה ועולה.
במקום לעבור מלאי ניתוחים פלסטיים ולשקם את חייה
כאומו מצודד חובב סושי מזרם התודעה, החלה תות לכתוב
פואמות-זימה ניתוחיות ומסועפות, ששימשו לה
כתרפיה-לייט ועשו בה מעט פורקן. את התאים האפורים
הרבים שלה, שתמיד הכילו מעט יותר מדיי בשביל דוגמנית
אסלית, תרמה תות למדע ובמקומם השתילה תאים בצבע אדום
מטאלי מנצנץ עם פסים בצבע טורקיז. שאריות הפליטה שלה
מוהרו להתפרסם באינטרנט, המקום היחיד שמסוגל לקבל
מנת יתר ממנה ולא לצאת אנורקס עם ואגינפוביה בתחת.
ומאז, הו, מאז היא מענטזת בין השקופיות.
היא לא נושכת, היא בועטת ויש לה אחלה הרמה, היא
חולמת בשוודית ומפענחת דברים בא"ש לילה, ולעדת שולי
החברה הזניחים שמעריצים אותה בהמוניהם, היא משלחת
מדי יום מהפנט, שמתעתע ביכולותיהם השיפוטיות עד שהם
מגיעים לפורקן. אתם לא תוכלו לעמוד בפניה. איבריכם,
לצערה של תות הדשנה, לא יעמדו בפניה גם. אבל זה לא
יפריע לה לחשוב שכן. עד העונג הבא.
ובהתחלה גם אני הייתי גאה שהתינוק שלי מדבר כבר בגיל שבוע.
הייתי מלמדת אותו כל מיני מלים לועזיות וארוכות ומנהלת איתו
שיחות פילוסופיות. רק אחרי ארבעה ימים הוא התחיל לספר לי את מי
הוא רוצה לרצוח.
|
לפעמים אני שואלת את עצמי,
אני פסיכית?
וחשוב יותר,
האם הנקבה של שפיך,
היא שפיכית?
|
את עיניי שוטף,
מחטא.
לא עוד שחור,
לא עוד רימל,
לא
עוד
שחור.
|
אני
תמיד גומרת.
שמונים אחוז
לא,
אבל אני
מהעשרים.
|
אם יש חסה בהמבורגר,
אז מותר גם פוטטו.
אם יש גם עגבניה,
אז מותר מיונז מעל.
|
מוגבל, הוא היה,
זוכרת זאת טוב.
מוגבל, ודיסלקט,
עכוזו רטוב.
|
אני רוצה להיות אשת חברה,
עם מניות בעיתון יומי.
או אולי סוג של לייזה דוליטל,
נובורישית באופן פתאומי.
|
זכרתי רק אחת:
שקשוק העדליונים,
פסי זהב סגולים,
סגולים,
סגולים...
|
הוא היושב לו אי שם במשרד
הוא שלסוניה ירד
הוא הנותן ריתוקים לחדש
הוא שירק לי בדש
|
דודו! כשאני לא איתך יוצא לי דודו!
דודו גדול ולא חמודו!
דודו!
|
יודעת אני אמרות נוי למכביר,
מליצות בלי סוף,
עליהן קופץ קוף,
מבטן יהיר.
|
היה הוא כסיל ומטומטם,
גם מכוער הוא מן הסתם,
את כתביו הפך לנחלתם,
של אלו שמצאו מותם.
|
לגור בגילה.
לא נשמע כל-כך רע,
יש קצת פיגועים,
אבל לפחות אין שגרה.
ואין בנים עם תחת שעיר,
או נגיד, בנות שמסריחות מהכוס.
|
הזדיינתי עם נרקומן,
חמישים שקל למונית.
באמת היה עדיף
אם הוא לא היה מסניף
ומאבד את המכונית.
|
שלשום באחת לפנות בוקר,
קרה לי מקרה דיי מוזר:
יצאתי לגג לשחק פוקר,
ואז, באלוהים, ראיתי חייזר!
|
היום בבוקר עשיתי ביד,
נשבעת בגוד, חיטטתי בפות,
הייתי ארכיאולוגית מצוינת,
יצאתי לחפירה בלי מפות.
|
הכוס שלי
הוא לא שלי.
הוא של החברה.
כבר שנים
|
רציתי שידפקו גם את השניצל,
הם ביקשו ללכת לייעוץ.
נשכתי אותם, אז הם הסכימו,
ועשינו ביחד לשניצל ארץ עוץ.
|
ראיתם את התחת של פליפה
בתוכנית של דודו אתמול?!
אפילו חרטתי ציור של ישבן
בסכין על יד שמאל.
|
ראיתם את התחת של שרון,
אתמול בערוץ "החיים הטובים"?
היה בו תקוע חוטיני אדום,
במקום שיהיו תקועים בו רובים.
|
רק את עצמי לענג ידעתי -
צר אברי כאבר נמלה.
|
אבא שלי קרע אותי,
לא במכות, אלא באחלה זיון,
אולי זה היה קצת פסיכוטי,
כמעט ומצאתי את עצמי במיון.
|
כן.
תטחן.
ותחמס, ותביא בסילוט.
לא,
אל תפטרז,
אך תבצל לי
בקלילות.
|
"רק לא להיתקע בעמוד!"
לא להיתקע
בעמוד
|
פין ורוד עם נקודות אפורות גדולות וכחולות קטנות.
|
פיתה עם חומוס,
פיתה עם חומוס,
חומוס ומסבחה!
פיתה עם חומוס,
פיתה עם חומוס,
טחינה, לימון,
פסטרמה!
|
פשפשה בודדה מדלגת בסמטאות,
יום, דקה, שבועיים, אולי מספר שעות,
גומעת אקסטזי ולרגע מתעודדת,
עם שיק של שיבוט וחיישנות של שודדת
|
קניתי ביקיני ורוד פוקסיה,
ובכלל רציתי ביקיני שחור,
אני בקושי, האמת, מזהה את עצמי,
בסך הכל רציתי בד,
כדי לכסות את,
החור.
|
הוא אמר שאני לא חכמה,
הכלבלב,
כוכבת וכיפית,
אבל לא נוגעת בלבלב.
את המוח הוא שייך לאחת אחרת,
אני, אפשר לומר, מוחית מאותגרת.
|
שפתותיך מכווצות.
(על פניו נראה כי מתכוונת הכותבת לשפתי אבר המין, אך לאחר
השורה על העיניים, ברור כי ההאנשה מקבלת כאן מימד נוסף, והיא
מעניקה לפות גם 'שפתיים'. הוא יכול לדבר אליה אך מעדיף לכווץ
שפתיו ולהתעלם. משחק המלים עשוי להיחשב גם כאמצעי אמנותי).
|
הבוקר ראיתי על ספסל ברחוב,
שתי פיליפיניות ואישה מפוררת,
הפיליפיניות צחקקו, והאישה נזכרה,
ששלמה המלך שילם עליה בסרט.
|
צרחות שצרחתי נואשת, כואבת,
בשעות זיון ודן-דיגי-דן,
היו לסנאף שאני מחבבת,
במכולת הקולית של דן.
|
כשראית פניי, לנצח אסער.
שווא קרחון יכלא אותך, שווא אקפיא מים!
תשוקתי אליך בפסגת ההר,
וכולי נוטפת, מטונפת, נוגעת בשמיים!
|
מה לענות כשהכוש אומר 'לא', וה'אמא' אומר כן? כשיש לך הפרעת
זהות דיסוציאטיבית שמהתלת בך פעם אחר פעם, ואומרת לך "סע! אסי!
סע! ואל תחפור!"? למי להקשיב? ואיפה אתה נכנס לתמונה? איך קרה
שהכושלהאמאשלך השתלט לך על המהלכים הפיזיולוגים, ותקע אותך
בכושלהאמאשלהפינה?
|
קוראים לי תות, ויש עוד הרבה חיות שמתחילות בשם שלי (בשם שלי?
כן, בשם שלי), כמו: תנין, תמסח, תרנגול, תמנון, תינוק של
אתיופים, תופעות א-סוציאליות...
סליחה אם שכחתי משהו.
|
סאנס: מה ביקשתי?! מילה יפה? מילה אחת יפה? לא, לא, לא, היא לא
יכולה, לא, לא, לא, קשה לה מדיי, אה? קשה. קשה לומר מילה יפה,
למרות שהיא התחילה. היא חייבת להשאיר אותי עם כל תאוותי בידי.
רנה: תאוותך איפה?
|
תות: אלוהים, אתה מטורף. אתה מזייף עכשיו דברים שכתבתי?! אתה
מאבד את השפיות. זה כולה משפט, היה. וזה כולה טור! תירגע. מה
יגידו הטרולים?
אלוהים: אני זייפתי דברים שכתבת??? עכשיו לגמרי הצחקת אותי, את
באמת חושבת שאני מסוגל לעבוד על עצמי?
|
אלוהים: שמעת שהמלכה מתה?
תות: לא. איזו מלכה? המלכה האם?
אלוהים: של בריטניה?
תות: יש שם שתיים.
אלוהים: האם. 101.
תות: הגיע הזמן. 101 זה באמת יותר מדי זמן.
אלוהים: ומי את שתגידי לה את זה, אלוהים?
|
תות: בוא תספר לי מי הפיץ.
אלוהים: בואי תקלטי שלא? כאילו, אני בטוח שאני הרבה פחות חכם
ממך, אבל לבוא ולספר לך דבר כזה? קשה לי להאמין שאת מצפה ממני
לקנות את זה.
תות: על מה אתה מדבר?
|
תות: תגיד לי, מה עשיתי לך?! מה דחפת לתחת הבוקר שאתה כזה
עצבני? לא השתגענו, קצת קצת?
אלוהים: לא.
תות: האסרטיביות שלך מחרמנת אותי אש.
|
אלוהים: אני חם עכשיו עלייך, מה את לובשת?
תות: אבל יהוה, אתה לא אמור לדעת ולראות הכל?
אלוהים: אני לא אלוהים בימים אלו. הלוואי והייתי. החיים שלי
היו קלים יותר.
|
תות: אומרים "אם", ובגלל שאתה מקנא.
אלוהים: כל אחד יחיה בדעתו.
תות: אני מתה על האכסיומות שלך. אפשר את זה מודפס עם ניקוד
בכתב רש"י?
אלוהים: אני מת על הציניות שלך - לא!
|
אלוהים: זה מה שקורה כשמנסים למשוך יותר מדי תשומת לב. "אחח
איזו מגניבה אני, שאני מאחרת וכולם מחכים לי כבר עשר דקות
בגינה. וואי, בטח עכשיו כולם יגידו שאני הכי הכי כאילו הכי
שווה בעולם". חחח, פוטרת מגינת המערכת! אחח... מהנה.
תות: אתה באמת חולה נפש.
|
אלוהים: זה בסדר, גם מהסוג שלך לא ראיתי הרבה, וטוב שכך.
תות: כן, אבל אצלי זה כי אני מיוחדת, אלוהים. מה התירוץ שלך?
אלוהים: אני סופר מיוחד.
תות: הייתי משאירה אותך רק עם הסופר. ומוסיפה קו-אופ.
|
תות: אחלה, אבל אתה אוהב אותה כי היא יפה, נכון? אתה לא קצת
משתגע בכמות ההערכה שלך לזה שהיא יפה?
אלוהים: לא. תירגעי, זה לא שאני חושב עליה עשרים וארבע שעות או
מדבר עליה וכאלה. ממש לא, אני לא מהבני חמש-עשרה המגזימים. אבל
בואי נגיד שאם אני רוצה לצאת עם מישהי
|
תות: יש לכם מכון כו..?! כלומר, אתה אנורקס? תמיד עניין אותי
איך אתה נראה.
אלוהים: ממש לא, רחוק. אני בערך 1.78 ושוקל שבעים- שבעים ואחת
וחצי ככה. הייתי אומר שזה אפילו שמן, לא?
תות: אה. אצלנו לא עושים דיאטה, עושים שואה. מחליפים אוכל
בשיזוף, מדברים על מתים,
|
אלוהים: אויש, בטח קולגות. פאנטזי וורלד מה שנקרא. ישבת פעם
שעתיים וחצי במסעדה עם לירון לב? היית בבית של מיכל ינאי וראית
שם סרט?
תות: אוווו. אתה כזה גיזעי אגוזים, אלוהים. אולי אפשר לצאת גם
איתך?
אלוהים: לא, את לא מפורסמת מספיק.
|
תות: רגע. אפשר לשאול אותך שאלה, אלוהים?
אלוהים: ברור.
תות: טנקס. אתה משחק עם עצמך?
אלוהים: למה הכוונה?
|
|
|
בקשר לסלוגן
מקודם:
זה אחלה מקום |
|
