|
 21805879
תות גינה ידועה לציבור הרחב יותר בעיקר בתור רעות -
אבל באמת שיש אנשים שקוראים לה תות. היא הצטרפה לה
לקהילה הזאת של במה חדשה בגלל שסופי אמרה לה שצריך,
וכדאי, ושאם היא באמת תרצה אז באמת בלי להמתין הרבה
אנשים במתיים אחרים יעריצו אותה. תות לא ממש מחפשת
מעריצים, אבל סופי אמרה, אז עושים. תות מקווה שכל
החשיפה התקשורתית הזאת לא תעלה לה לראש, ועוד יותר
היא מקווה למצוא קצת פידבק, אפילו שתות שמחה בחלקה
ויודעת לפחות חלק מהזמן את מקומה בעולם. ותות רוצה
רק להגיד שהיא כבר לא אוהבת את הנורבגית שלה בכלל,
והנורבגית, היא לא תבין, בכלל נדמה לי שהיא אף פעם
לא הבינה...
תות גדלה כל כך הרבה מאז שהמילים האלה נכתבו, והיא
רוצה לספר לכם עליה קצת היום, תות היום חיילת, היא
פתוחה להרבה יותר דברים, אבל יחד עם זה עדיין קצת
מופנמת.
היא חייבת להודות שהיא לא מציירת/כותבת/מנגנת/שרה
הרבה כמו פעם, וגם להודות שזה מצער אותה. אבל ההשראה
איננה, אין זמן, וכל הרגשות מוצאים ביטוי במקומות
אחרים.
אם יזדמן לה לעשות משהו חדש, היא תעלה אותו - מילה
של כבוד.
Once upon a fork there was a piece of cake, it wasn't a very
special cake but it was a rather special tea party. Before
that tea party everything was dandy to say the least, the
truth was understandable, compassionate, and even human.
|
בוקר אחד, היה זה יום חמישי בהיר, הרי כל הסיפורים מסוג זה
מתחילים בימי חמישי או ימי שני בבקרים אחדים שכאלו. פקח האיש
הלבן את עיניו ולמרבה הפתעתו, גילה שהוא חיי. הוא כל כך נדהם
הרי היה מת מזה שנים רבות.
|
ישנם אנשים, שיתיימרו להגיד שזה ביזבוז זמן עילאי. אבל ברקת,
ברקת ידעה הרבה יותר טוב מהם, שיש לה את כל הזמן שבעולם. היא
נהגה לחשוב על זמן כמושג מאוד גמיש, היה לה שפע של זמן.
|
חמקתי לי למעלה בין גרמי המדרגות, משתדלת שלא להסתכל לשום דבר
בעיניים, בין הצללים, מסביב למראות. הפחד המשיך להדהד
במזדרונות מוחי. לפני ששמתי לב כבר התחילה תחושת הפאניקה לזרום
בעורקיי ומצאתי את עצמי רצה, בורחת, לא יודעת אפילו ממה, לא
מעיזה להסתכל לאחור.
|
לקחתי את ידה ונתתי לה להוביל אותי. יחד, יצאנו למסע שכל כולו
הוקדש לחופש שלי. היא הזכירה לי כמה קל זה להעביר יום שלום
ולענות על השאלה "מה עשית היום?" במילה אחת ממצה "כלום."
|
מראה די מוזר למען האמת, אבל כל מי שמכיר את פרנק יודע שפרנק
מסוגל לשכב ימים שלמים ואף שבועות באותה נקודה בדיוק, והדבר
היחיד שיעסיק אותו הוא תנועת העננים. לדעתי זאת אחת הסיבות
שאפשר ללמוד רבות מפרנק בפרט ומבריות דומות לו בכלל. שעתו היפה
ביותר הייתה כאשר שכב
|
בחיים לא הרגשתי כה מותקף, כאילו לולאה קשרה עצמה סביב צווארי.
שתקתי, נסיתי שלא להראות את זה, אבל קפץ עליי מבט מבוהל של אדם
הנתפס בשעת מעשה. איך אני אמור לענות על דבר כזה בכלל?
|
Golden crops turned to squares of hay,
Fresh green plants dance in the wind.
The holes they dug by the side of the rail
|
White noise, covering my existence,
Blurring my soul, creating a reality of it's own.
A thousand errors & mistakes,
Began with one, only one.
|
Away from human contact,
Away from everyone,
But most of all away from myself.
|
I need to wake up one day & go,
Buy myself a red balloon
Sit around the park
Look at the people as they pass by
I owe it to myself.
|
How did this happen?
Why wasn't I told?
Blinked for a moment & now I'm so old...
|
It's a state of mind
Cause only I can feel you
That's why your nonexistence hurts so much
Cause no one knows, not even me
|
Stop mourning I'm still alive.
Remove the chains you put around my grave.
|
קול זמיר נישא ברכש הדמיון, ממלא אותי תשוקה, רצון - לצאת,
לברוח, להתנתק, להתחבר, להיות איתך. איפה אתה? איפה?
סוף עידן התמימות, זן נכחד של אנשים. המקום אותו מקום. האנשים,
אחרים. לא ניתן למלא את החלל שנותר בי. אין טעם להישאר, עולי
עוד קצת, רק עוד קצת. ככל ש
|
בפעם האחרונה שראיתי אותו חיי הוא כבר היה מת. אני לא יודעת עד
כמה הוא ידע אבל אני ידעתי, אפילו שלא רציתי לדעת. גם ידעתי
שזה שאני לא רוצה לדעת לא ימנע את זה ובכל זאת העדפתי לא לדעת.
כמובן שעכשיו כל זה לא עוזר לי, לא צפיתי שזה יעזור ואני בכלל
לא מצפה שיעזרו
|
רישום עפרון של ידיים, ידיים, עוד ידיים.
|
אנמי ודכאוני, כמו שרק ריצ'רד יודע להיות... לילה אחד הוא
הצטייר לי, סתם על דף, עם סתם עפרון... הוא תואם לשיר שנכתב
בשבילו...
|
התחיל מרישום בעיפון ועבר עיבוד בפוטושופ 6
|
סקיצה שסרקתי, עיבדתי ושינתי מהיסוד על המחשב,photoshop וקצת
bryce בשביל הרקע.
מבטא בעייני את שיא התמימות.
|
Stars are looking in on me,
And you are walking by.
Hold me tight and try not to fight
What we might think we'll find inside.
|
Someting's born
Somewhere new
How could I let myself, be without you
You should come with a life-time guarantee
Stick around, be with me
|
You stare at air
The way you wear your hair
It knocks me out of balance
... Melancholic Richard
... Melancholic Richard
|
Razor sharp, and oh so witty
You're not human, but so greedy
The pain is real but not when you are me
Summer sun, preoccupation
Reality, it's incarnation
Don't forget that you don't count at all
|
Slender commitment
I see you trying hard to reach
I know your secret
I know you are obsolete
|
I'm wearing misery
You want to make it better
What if you can't?
What if you're why?
|
|
|
יש לי פיפי
והשירותים שלי
מגעילים אותי-
גמבה. |
|
