|
נולדה לאחר מאמצים מרובים בשנת 85
כותבת לסירוגין אז לפעמים יש המון ולפעמים תקופות של
שקט...
מקווה שתוכל לגעת ולו רק בלב אחד, בנשמה אחת ואם כך,
משאלתה הוגשמה.
הרוח הקרה נושבת לתוכה והקרב בין מה שהיא חולמת ומה שאמיתי
נמשך, הגשם שוב זולג על חלון חדרה ושוב היא רואה את האמת
וחוזרת למציאות.
|
עליתי על הרכבת לתל אביב. חשבתי על מה שאני עומדת לעשות. חשבתי
על משמעות, חשבתי על אהבה, חשבתי על העבר והעתיד ולבסוף החלטתי
להפסיק לחשוב.
|
הבטתי בתוכן הקופסא המלאה בתמונות שלי, של נועה ושל דקלה,
יעלי, שרון ומור שהיו החברות הכי קרובות שלי. הרגשתי דמעה
זולגת על הלחי שלי ומחיתי אותה בתנועה כמעט אלימה. כעסתי על
עצמי, על הבכי שלי, על העובדה שבכיתי ושנתתי לעצמי להישבר.
|
שאר העשבים השוטים לא התעניינו כלל בצבעים. הם הכירו רק צבע
אחד והיא הכירה את כל הצבעים.
היא אהבה לדמיין איך יכול להיות העולם לו היה הוא שדה של
פרחים.
|
תפוס אותי חזק
תחזיק אותי קרוב
אל תתפוס מרחק
תכריח לאהוב
|
כשהייתי שבורה והרוסה מהכול
כשצבע השמיים השתנה לאפור מכחול
כשבכיתי כל לילה לעצמי במיטה
כשאיבדתי דרך בתוך העלטה
|
יש בך שקט
שגורם לי לרעוש
יש בך כוח
שלא גורם לי לחשוש
|
אני כולי סוד שמור
אתה שוטה גמור
לא אמרו לך מעולם?
נשים סודות כולן
|
כי אתה בשונה מכולם
נותן לי שקט נעלם
מחזיר שלווה נשכחת
סוגר פער
ואוהב כפי שלא ידעתי מעולם
|
הוא היה חייל, מ"כ בגולני, שחום וגבוה ונאה. הוא היה כריזמטי
ונמשכתי לגוף שלו, לעיניים שלו שהסגירו כל כך הרבה ולחזות
הקשוחה שהתעקשה שהוא לא מדבר על הרגשות. לא מסגיר את עצמו
ותמיד חצי מרוחק ממני למרות שניסיתי להתקרב.
|
היינו מכים אחד את השנייה מכות פנימיות ופוגעים ברוח ולא בגוף,
שוברים רצון ורגש וכוח באופן הדדי ומוכר. חקרנו את הגוף
בעדינות, גילינו איפה נוח ואיפה נעים גילינו איפה מרטיט. לחשנו
מילים של כאב כאילו היו מילות אהבה וחיבקנו בכדי לחנוק ולא
בכדי לקרב.
|
|
|
נאסר, אתה שלם?
זאת שאהבה את
התל-אביבי
במחווה עויינת
לאיציקוביץ |
|
