|
התקופה-חיים.
הזמן...הרחק מכאן.
אחת שרצתה שהעולם ידע.
ילד קטן נוסע באוטו גדול,
גר בבית גדול עם אנשים טובים.
ונוסע למרחקים לדיונות של חול ,לחופים של ים כחול.
|
אני לא אשכח את היום שהלכת, ישבנו על ספסל קר בגן ומתת לי
בזרועות. הדמעות שלי לא עזרו להחיות אותך, אתה נשארת בשלך, מת.
|
זיו הביט בעיניה הירוקות למחצה וניסה להסביר מדוע נעדר לזמן כה
רב.
היו לה המון שאלות והיא לא כעסה,הסקרנות, תכונה שלא ראתה
נוכחות יתרה בחייה הפכה פתאום מנת חלקה מבלי שניסתה אפילו
להבין מדוע.
|
בקלות רבה עוברים ימים ושעות בלי שנדבר,
בקלות רבה אתה לוקח אותי למקום אחר.
|
ולמרות שעבר זמן רב והמרחק כה גדול,
עדיין הייתי שמחה אם היית דופק עכשיו בדלת ונכנס לי שוב לחדר
{לחיים} כמו פעם.
|
מה אם שנים של צפייה יהפכו בין רגע לחלום בלהות שאין לאן לברוח
ממנו?
|
פשוט לקחת לי את הלב ועשית ממנו את אחת מיצירות האוריגמי
שהיפנים יודעים לעשות.
|
המבט הזה שגרם לי לאהוב אותך כל יום מחדש,
אותו חיוך קטן ומבוייש, כמו מלאך.
אוהבת אותך כל כך שזה כואב, שאני לא יכולה להסיר ממך את המבט
שלי,
ואתה עם עיניים טובות, בורח ממני.
|
נמאס לך מהרגע,
מחכה שיחלוף,
יושבת בתחנת ביניים בדרך לשומקום.
|
אוהבת אותך שזה כמו שהקרני שמש היחידות שיש ביום קר כן מחממות.
|
מפחיד אותי שאמרת שרק אני בכל העולם יכולה לשנות את מה שאתה
מרגיש אליה.
שאתה מאמין בפנים שעוד יהיה לנו את הזמן שלנו,
שמאז ומתמיד הייתי האחת והיחידה עם כל היכולות.
|
|
|
...
כצית קטשינסקי
מנסה לשחק
פנטומימה בסלוגן
בחוסר הצלחה. |
|
