|
יליד 1951 נשוי באושר כבר בתוך העשור השישי לנישואי
,אב לשלושה וסב ל-6 נכדים מסבי אושר ואפילו נינה אחת
מקסימה .
לשעבר איש צבא קבע וכיום איש עסקים וניהול. חזות
קשוחה עם לב רך, מזל תאומים המסבך ,כותב לעיתים
נדירות בעיקר כשרע לו
מי החיים מאימים להטביע,
את כל שנותר לו ואף את זה המעט.
|
יש המביע אהבה בפרח טרי ורוד שזה עתה הפקיע
יש העושה זאת בליטוף ענוג ומרגיע
|
ציפור בודדה איבדה את דרכה
נדדה למחוזות אחרים
|
ובערוב ימיי נטיתי ליפול
כצמח צמא מט הוא לנבול
|
העין שראתה בנפול חברים
ופצועים מכאב צועקים
|
חַרְצֻובּוֹת לְשׁוֹנָהּ חַסְרוֹת נֹעַם וְחִבָּה
לַחֲצוּ עַל הַכַּפְתּוֹר אֲשֶׁר אוֹתוֹ לֹא פַּעַם כִּבָּה.
בּוֹהֲקוֹת עֵינֶיהָ בְּאֵשׁ שֶׁל זַעַם
לֹא מַבִּיעוֹת רֹךְ וְחִבָּה כְּשֵׁם שֶׁנָּהֲגָה אָז
מִפַּעַם.
|
לפעמים נראה שהגעתי אל הקצה
ואין יותר לאן ללכת
|
והיא בקעה מבין העננים
קרן שמש אחת, יחידה
|
בסופו של יום נפל דבר
הר הגעש פלט לבתו
קו אדום נחצה ונשבר
והעיר את ה"דב" הרדום משנתו
|
אף אם הוא עדיין במלוא אונו
לצערנו גם הזמן - מגיע זמנו
|
חבר הוא ישות שלראותך תמיד שמח
שעל שכמך באחווה בכל עת טופח
יודע מתי אתה עצוב עמוק בפנים
יודע גם בשמחתך לחלוק לפעמים
|
מלמלה מילים כמו "שלום"
עכשיו כבר הכל מאוחר
עזבה את ידי
ונתנה לי ליפול
|
ודולק לו הנר ומצווה כי נזכור
כי בזכות הנופלים נותר לנו אור
|
אבא שם למעלה בשמיים
ודאי כעת בוכה
|
גם אם הארץ תרעש - לבה אש וגופרית
וכל טוב בעולם - כל שיפה היא תשחית
|
ולאחרית הימים לא עמד לו הכוח
נבל והשיר את עליו
|
כשצונחים במדרון ואוספים את השברים
מגלים כי כל שנותר הוא רק החברים
|
בניתי מגדל וראשו בשמיים
מרחף אל בינות עננים
|
אך ממרומי הקומה השלישית,
גם חלון הזכוכית אינו מחדש
אינו מאפשר לדעת,
רק לנסות לנחש..
|
אף אם לאגו סוטרים על הלחי
ונפשך כה עצורה מלמנוע הבכי
ואתה מגיב בלי לחשוב לו לרגע
|
אם לרגע תעזבי לי ת'יד
אמעד ואפול אפרקדן...
|
כמו מלאך בלבן ללא כנפיים מעליה
תביא בשורה לכל מכאוב-ממש במו ידיה
|
על שממון הירח אומר "נחשון" ברגישות:
"צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות" .
|
ואז תאמר בלב דואב
משפט כל כך תמים
לולא היה זה כה כואב
אולי היה זה אפילו די נעים.
|
רואה בהתפתחותך שלב אחר שלב
מתהדרת ולובשת גלימה של זהב
רוצה לחבקך בכל מאודי
לאמצך בחוזקה קרוב לליבי
|
ולפתע, נדם קולו של השקט
נעלם לו הצחוק הנעים,
|
אתה ברוב הודך - גורל אנוש קובע
ובהבל פה - מוחה ישוב
|
היו לי ימים של זוהר רקיע
של שמש צוחקת עד כאב,
כאילו שחוק ילדים מכל עבר הבקיע
בניגון המשקיט הלמותו של הלב.
|
מאחר וצו השעה להצטרך לשכר זעום ומצומצם,
אסתפק בחיוך אמיתי וכנה -העיקר שיבוא מלב חם.
|
ציפור נפשי אספה נוצותיה
נאלמו לפתע זמירותיה
התכנסה בעצמה ,שתקה
דעכה לאיטה וכבתה
|
כי התקווה היא הדבר הנפלא
שתלותנו בה - תביאנו רחוק.
|
יותר מכל בזה היום
בושתי בשכנותי אתך
ולו בלבי היה עוד מקום
אף הוא בחרון זעמי הותך
|
לא הספקתי לומר לכולם תחושותיי
לא אזרתי מספיק אומץ לשתף בחולשותיי
|
אך זכור כי ההסטוריה מלמדת ככל שהזמן מתמשך
כי טיבו של גלגל לפעמים להתהפך
|
ילדה קטנה תכולת עיניים
נשאה מבט תוהה
אבא שם למעלה בשמיים
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
ייצוא הסלוגנים
עולה על הביקוש! |
|
