|
ילידת 1989.
אוהבת לכתוב, אבל שונאת כל מה שהיא כותבת.
אמורה לדעת לצייר אבל בתיאוריה זה יותר טוב
מהמציאות. חיה בצל אחיה התאום שכן יודע לצייר ובטוח
בתמימותו שהכל עניין של אימון. כן, בטח... המניאק.
לא אוהבת לדבר על עצמה בגוף שלישי, כנראה כי היא לא
אוהבת לדבר על עצמה גם בגוף ראשון, אבל הגוף השלישי
כל כך מבלבל אותה שהיא כבר כתבה המון.
בשניה שהוא הלך ידעתי מה אני רוצה. למצוא פח ולפוצץ שם באבנים.
לראות את החתולים האלה בורחים זה משהו.
פתאום, אני אפילו לא יודע מאיפה, ראיתי שעומדת שם ילדה. סתם
איזו ילדה קטנה. בשניה שראתה שאני מסתכל עליה היא התחילה לצרוח
ולקרוא לאמא שלה.
|
ראיתי אותו, לשניה בדיוק, ואז סובבתי את הראש לצד השני, שלא
יראה שאני מסתכלת עליו. העמדתי פנים שלא ראיתי אותו, ומצאתי לי
על מה להסתכל בצד השני. הרגשתי איך הוא מתקרב אלי, ועדיין לא
הסתובבתי להסתכל עליו.
|
אני לא מאמין שאני לא מצליח. זה פשוט לא נראה לי הגיוני. לא
יכול להיות שזאת בעיה של מקוריות. אני סופר, ואפילו אחד שיש
כאלה שממש מחשיבים את הכתיבה שלי, וברור שיש בי מקוריות.
ולכתוב מכתב לאמא שלי אני לא יכול.
|
אני חושב שצב הוא פשוט החיה הכי טובה שאפשר לגדל. כי כשאתה
מגדל כלב, נגיד, זה לא כמו צב. הוא יותר נקשר לדברים, מודע
לסביבה, ככה אבא קורא לזה. ואז, בשביל שהוא יהיה נחמד, צריך
להיות נחמדים אליו, וצריך לטפל בו. אחרת הוא לא אוהב את הבעלים
שלו כל כך.
|
תאר לך שאתה קם בבוקר, ופתאום הכל ירוק. האנשים, הבתים,
הכבישים. הכל, אפילו השכנים.
ותאר לך שאתה מסתכל במראה, וגם אתה ירוק. גם הבגדים. והקירות
שלך ירוקים, והדלת שלך ירוקה, החלונות שלך ירוקים גם כן, הכל
פשוט ירוק.
|
כשהייתי קטן, אמא אמרה לי שלכל אחד בעולם יש את הענן המיוחד
שלו, שכשהוא רואה אותו, הוא ישר יודע. ואני, אני כבר 3 שנים
מחפש את הענן שלי, ולא מוצא. אף אחד לא מיוחד. על אף אחד לא
כתוב השם שלי, או מצויירים הפנים שלי.
|
|
|
"אני כותב
סלוגנים, אלא
מה"
גרפומן הסלוגנים
בתשובה לשאלה מה
הוא עושה בחגים |
|
