|

צביה כהן נולדה בשנת 1977 בירושלים.
למדה באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות כללית
והשוואתית במשך שנה בלבד.
למדה הוראת ספרות ומקרא במכללת סמינר הקיבוצים במשך
שנה וחצי.
לאחר שטעמה מקצת מן המוסדות האקדמאים החליטה ללמוד
לבד יום יום את תהפוכות החיים, הנפש, העט הנובעת
וכמובן היצירה.
מייד לאחר הטעימות הגשימה חלום ולמדה משחק.
אחרי אהבה גדולה שהתמוססה והתמוטטות כלכלית עברה
לירושלים בה התאוששה , עובדת, חיה , לומדת ואוהבת.
במשלחת איסוף המל"מ יצאנו אמנון ,אלעד, איגי, תמנע, אני
וצ'ילום שלי. שהגענו למסוף הגבול היה ריק ושקט. עובדי המסוף
סיפרו לנו שמעט אנשים עוברים את הגבול ושעד עכשיו לא היו
בעיות. עברנו צ'יק צ'ק את הצד הישראלי. בצד המצרי קיבלו את
פנינו כמה חיילים מצרים עייפים ו
|
מוחו היה גדוש במחשבות. הוא חשב על לילה , שלא הספיק להיפרד
ממנה ,ואתמול בילה איתה כאילו יש להם יחד מחר. הוא חשב על
משפחתו והגאווה שיעניק להם ,אחרי שכל כך הרבה פעמים אכזב. הוא
פחד שמא לא אמר הכל במכתב שכתב. הוא נזכר בהוראות המדויקות של
נג'יב וקיווה שלא יפשל
|
היא רותחת
תחילה על אש קטנה ואז
הוא בא ומגביר את הלהבה
והכעס תיכף גולש
עליה עליו
|
היא כותבת
שופכת דיו עשוי דם וזיעה
על דף לבן
שאינו נגמר
|
היא תולשת
ריס אחרי ריס...
|
זה הולך ומסתבך
זה יכל להיות זה
אבל זה לא
|
יכולתי כבר להיות שחקנית מפורסמת שמתגוררת בדירה שכורה ברובע
לונדוני, ועוטה על פניה איפור כבד וממשי בהצגות השונות בתאטרון
השייקספרי. יכולתי להיות חרדית המתגוררת ביבנאל עם בעלי וששת
ילדינו המתוקים.
|
ובזמן האחרון נפשי הפכה לכוס עשויה חרסינה ואולי מאפרה. כל אדם
מבחוץ ואתה שנוגע בי בפנים ,כל כך גס כך שלאחרונה אני כל הזמן
כמעט ונשברת......
|
|
להיות חולה זה
כמו גראס, רק
עם... בעצם זה
לא כמו גראס. |
|