הפרט היחיד שחשוב לי לכתוב הוא שאני ילידת 1988.
רציתי שתקראו את הקטע היפה הזה שכתבה ורד מוסנזון
בספרה המרגש ואדיר "דברים שצריכים לעבור".

כל מה שעושים האנשים שמסביבי
זה לדבר אחד על השני
כלם מדברים על כלם
ואם תקשיב לרגע מהצד
ישמע לך כאילו כלם שונאים את כולם
אבל זה בכלל לא נכון, הם רק מדברים,
שונאים אתך את האחרים
ועם האחרים את האנשים שאינם איתם
ויכול מאד להיות
שגם אותך.
אם היו בעולם רק שני אנשים
הם היו ודאי נורא משועממים
בלי המילה "הוא".
לא היה להם על מי לדבר
ואז אולי היה להם זמן
לדברים חשובים יותר.

לשמח "היי. מ'נשמע?" 2. "כלום, למה?" 1. "סתם." 2. "טוב. אז... מי את בעצם?" 1. "למה, מי אתה?" 2. "אני? אני כלום. ואת?" 1. "אה, אתה כלום. אני סתם."

בית-ספר מיוחד מאוד ילד בן עשר, שיש לו את כל מה שהוא רוצה. הבעיה היתה שהילד חשב שכל זה באמת מגיע לו. "אימא, נכון שהמורה אוהבת רק אותי?" הפעם הטון מעט שונה, טיפת התנשאות נכנסה לקולו של הילד. טיפה? או אולי קצת יותר מזה??