|
אני רואה אותה מחלון המטבח שלי בקומה השניה, כשאני מרתיחה מים
לקפה, או כשאני מביטה לרחוב.
|
ג'יל שנאה במיוחד את ההודעה שלא היתה ממנו. היא מחקה את כל
ההודעות ביסודיות, ואח"כ התרכזה קצת בשנאה מרוכזת כלפי התא
הקולי בפרט, והודעות זבל בכלל.
היא עזבה כשראתה סילון דקיק של עשן מיתמר מכיוון הטרנספורמטור
של האלחוטי.
|
האישה פוסעת הלוך ושוב בצעדים מהירים מהמכונה למסך הפלזמה
התלוי מעלה וחוזרת חלילה. היא מנסה להתחמם. על גבי המסך נראה
אלון בן דוד, גם לו קר כנראה, אפו אדום, הוא לובש מעיל עור
ומסביר בהרבה מילים מלאות רגש שאין לו בעצם מה לחדש.
|
"זיכרון מתוק מבליח"... אין, אין לו בושה!!!
- שרמוטה.
- כלב.
- חולירה!
"זיכרון מתוק מבליח... "
- מרשעת!
אני אעקור לך את השיניים אחת אחת, נראה איך הוא יבליח לך בלי
שיניים? מאוד מעניין
אני אלחך אותך מלמעלה למטה, תתפתלי ללא שליטה וכשתתחנני שאכנס
|
אתמול ראיתי מעיל שנראה לי מוכר, על אדם זר.
הוא היה כחול , די גדול, אוורירי וקל.
הוא דיבר אלי ואמר - היי, את זוכרת?
|
פיה (בנהמה צרודה, מעודף ניקוטין כנראה): הי ג'ינג'י! אתה
נורמלי!? מה אתה מסתיר לי את האור! אתה לא רואה שאני עסוקה פה
במניקור? זוז כבר!(פיצוץ בלון), נו!
נסיך: אני.. אבל.. את לא רואה - יש כאן דרקון.. ואת כל כך יפה
ואבודה.. ומבטך... כה נבון, צלול וזך..
|
עשר וחצי, טורק את הדלת בצער.
מתהפכת לצד שני.
זה כבר גובל בשערוריה.
נמנום מתוק מעורפל ממוסטל.
דבש ניגר על העורף, מנטף את דרכו באיטיות, בצמיגות, לעבר
הגרון, עין ירקרקת מביטה בה קרוב. קרוב כמו עין של ציפור, ללא
ריסים, ממצמצת ללא עפעף, שפתיים בשרניות עגול
|
הבית שלי מתפרק.
הכיור במטבח מבעבע קולות גרוניים כשמכונת הכביסה במרפסת נאנקת
באורגזמה
|
'ואח"כ הוא ברח לדרום אפריקה בערך לחודש. ובדיוק אז היתה לי
יומולדת, הגדולה נהייתה חולה, הלכנו לעשות צילומים במכבי,
הרגשתי בשיא האומללות כמובן אבל לא חשוב, איך שאני חוזרת, הגיע
שליח עם זר וורדים אדומים ענק - אני מסתכלת על הברכה, לבי
מחסיר פעימה
|
היא מטלטלת את כתפיו בשאלה.
מה. הוא ממלמל
אפשר להפריע לך, היא שואלת.
לא, הוא אומר.
|
אי שם בפריז, לא רחוק מסנטרה פומפידו, בקארטייה דה ל'אורלוז'
ליתר דיוק, ניצב מגן הזמן. אביר זוהר עשוי ארד, המחזיק חרב חדה
ביד אחת, ובידו השניה מגן -
|
בעל בית הקפה ניגב את ידיו השמנמנות בסינר והביט מעלה בהשתאות,
פוכר את אצבעותיו, ובצעדו צעד אחד לאחור ממאן להאמין למראה
עיניו, נתקל בגבו במלצרית החמודה שיצאה בדיוק עם מגש עתיר
כוסות קפה אותן איזנה בעדינות שניה קודם לכן על ידה האחת.
בצעד לולייני נואש ניסתה
|
בבנק אתמול, אחרי כמה שנים שניתקתי איתו את הקשר מאז שנישק
אותי בלי רשות, אמרתי לו במאור פנים - היי מה שלומך, אתה שזוף!
כי הוא אכן נראה לי אדמדם.
מושיקו חייך את חיוכו הקטן, ואמר, כן זה מההקרנות.
איזה הקרנות, שאלתי מזועזעת, אתה מוקרן?
|
מגדה עתידות חורקת מכסא הנדנדה חריק חראק - "נו, מה המצב אצל
השכנים"?
תולה למעלה על הגג מתצפתת בחריצות עם משקפת, הלאפטוב ליד, שתי
רגליה גרביים לבנות טבעי, מונחות ברכות על העכבר החביב עליה,
שפמה רוטט.
|
אוי אלוהים איזה חום.
תעביר לי שניה את החולצה שלי? תודה (מנגבת את המצח)
תעבירי לי גם. אני כולי נוטף.
הלא רצית פעם שנתמרח שנינו כל הגוף באיזה שמן ונשתכשך עור על
עור..זוכר?
הנה, זה די דומה
|
היי, תראי שניה את היד, עצרתי אותה, מה זה? שאלתי, מתבוננת
מוקסמת במה שנראה כמו טבעת חדשה יפהפיה מזהב אדום עתיק המעוצבת
כפרח מורכב ובמרכזו זוהרת אבן סגולה ענקית.
זה הפתעה, לחשה בביישנות מרוצה והרכינה את עיניה.
ממי? שאלתי בסקרנות.
|
זו הפעם העשרים ושתים. עשרים ושתים. מספר יפה. יש לה יומולדת
בעשרים ושתים. גם לו. אבל בחודש אחר. ובארץ אחרת. רחוקה רחוקה.
|
אני לא יכול יותר. אומר צדוק בכסא לצדי, שתי ידיו על ההגה.
קשה לי. זה לא מה שהיה פעם. יש לי מחשבות. אני מלכסנת אליו
מבט, מופתעת מעט מהנימה האישית, אמנם אנחנו מתראים הרבה בזמן
האחרון, יותר ממה שתיארתי לי אפילו, אבל ככה דיבור אינטימי על
הבוקר?
|
"נניח לרגע - " אמר זרובבל ושפתיו הבריקו בתאווה מטיפות של
סויה, "נניח לרגע רכבת, טוב?" והניח את מקל העץ במרכז השולחן.
|
שחורדינית חיתה חיים כפולים.
מבחוץ נראתה בלונדינית אמיתית,
אך מבפנים היתה ברונטית ממש טבעית.
באור הדמדומים הרך היתה שחורדינית, שחורדינית מלידה.
|
אני מחכה לרגע הזה
שתיכנס כבר בדלת
וניצמד אחד לשני
ופרפרי העש המרפרפים
יפסיקו לפזר בטירוף אבקת משי זהובה לכל עבר,
|
השבוע עובר כמו חלום
בשקיפות לא ממשית -
|
אתה עסוק
אתה טרוד
אתה עונה לקונית
|
הוא רוצה אותי קלה
הוא רוצה אותי צוחקת
הוא רוצה אותי עסוקה
הוא מתחרמן מזה שאני נאהבת
|
הא!
להתעורר בבהלה בבית לא לי
מול נוף חלון אחורי לא שלי
מגוף קטן שהגיע להתחכך באמצע הלילה
מחפש חמימות מוכרת
|
כל כך יפה פה על שפת המים
מרגישה איך צומחת אצלי
פקעת של התרגשות קטנה בבטן
מזה שאיש לא מבקש ממני דבר
|
אני מחכה לך.
אני מחכה לך כמו אישה יפנית קטנה
כמו אלף נשים לפני
|
אני חמה חלקה ומבעבעת
מצחי לוהט
גם ירכיי
|
מלודרמות זולות, מין לא זהיר
רגשות סותרים
בלבול, התנפצות, ערמות של כביסה
ריחות חריפים
|
לפעמים, כמו עכשיו,
כשאף אחד לא זקוק לי
אני מסתכלת על האוטו האדום שלי,
ושנינו מחייכים
חיוך סודי כזה, של שותפים לעבירה
הוא מיד מבין אותי
ואני אותו
|
זוג עסוק בשלו, במיטה, בנשיקה
את שלי, הוא לוחש בערגה
הקדרה על האש
על הגג - הזיתים
פעמוני רוח, צלילי כסף דקים - -
|
תגיד לי - טעית!
תגיד - חיה רעה!
תגיד - את לא בן אדם!!
אני כל כך כעוס!!
|
או אולי הגעגוע שבו הולם מבפנים
עושה תיק מחכה לתק
כמו שעון ענק עם מנגנון המתמלא בתנועה
|
החבר הקודם שלי מריח דם.
הוא חג סביבי, משחר לטרף.
|
יש לי בלב כאב וורוד קטן כזה
כשאני נזכרת בך,
כאב סודי
והוא עושה לי ניגונים לפעמים בעבודה
|
השיער שלך ירוק
מכשפה על גדת הירקון
בצריף קטן אטום חלונות
אמרו ברדיו, בחדשות של שש.
|
חזרתי הביתה
גיליתי פתאום
גבר נם אצלי בחדר
כרולדת תפוחים בפוך
|
כמה טוב להתפשק בהפקרות על כסא נוח עם שמש בין הרגליים
לעצום עיניים ולראות רק חום אדמדם זוהר
|
בוא איתי, נאכל ארטישוק
נקלף את העלים ונטבול בלימון
מי ברז פשוטים ידמו לנו אחר כך כמתוקים בעולם
אתה תספר לי על קומה 33 בעזריאלי
ותגיד פוזה וכסף וחרטה ברטה ומשקיעים מגרמניה
ואני אלטף לך את השפתיים
ולא אקשיב
|
לעת הזאת, אנחנו כבר נהיה רחוקים
אני אגע בך
ואתה בי
מבפנים ומבחוץ
רבי טרפון, היה נותן בהם סימנים
אני אסמן אותך ואתה אותי
תהפוך בי ואהפוך בך
|
'אני רוצה לחבק אותך מבפנים, שוב'
שוב
'לחבק אותך מבפנים שוב'
שוב
'לחבק אותך מבפנים'
זה מה שנקרא לחבק אותך מבפנים
(נעיצה פתאומית, גניחה)
שוב
|
לך לביצפר
לא אלך לביצפר
לך לביצפר
לא אלך לביצפר
לך לביצפר או ש
או ש--מה?
|
ספיידרמן (אתנחתא דרמטית) - זהו הקור האחרון שלך.
|
"אההההההההה!!!" גנחתי. "אתה ממש ממש רשע. תהיה טוב פעם. מה
אכפת לך. זה עולה לך כסף? תהיה טוב!! הנה אני אמחיש לך שוב -
הראו שם גם תינוק, כן? קטן כזה? גור? שמדביקים לו נקודות
אינפרא אדומות במפרקים ונותנים לו לזחול?..."
|
הוא סיים לאכול את כל העשב והפירות, את הטחב והאבנים
המתגלגלות, הוא גמר גם עם חיות השדה הקטנות וציקצק בלשונו על
כל אחת מעצמותיהן הפריכות מבלי לטרוח להבהב אותן באש אפילו,
לאחר מכן הוא עבר לפומות הגמישות, לדובי הגריזלי הכבדים ולשאר
החיות הגדולות.
|
הסתכלתי ימינה ושמאלה ולא ראיתי את האף שלי
|
אמרת שנגמרה לך הסוללה ואתה כמעט ריק
|
זה יכול להיות שיר על קדחת המונדיאל
|
כשהאוויר הוא בעצם מרק עוף
|
"מזתו לא יודע לנשק", נרעש מקס, מרוכז כולו בהעברת זרם חשמלי
נמוך לאורך עמוד השדרה שלי,
"סך הכל התנשקתם פעם אחת אמרת, צריך לתת סיכוי לפעמים, מדוע כל
כך נחרצת? אולי עם קצת זמן זה ישתפר?"
|
כאשר היא מביטה בעצמה במראה באמבטיה, היא עדיין רואה אשה יפה.
פורמת את המטפחת, בוחנת את הלחי מבחוץ, ואז לאט, מתחילה לפזר
ג'ל נצנצים כחול שקוף בין שדיה הרכים. מי לא היה רוצה לעזור
לי, היא חושבת, לרכוס את החזייה הירוקה, התורכית, מלאכת המחשבת
של פאייטים זוהרים
|
שמונה וחצי - זינוק אחד ואני על המרפסת שוב.
אניצים מפרוותי נושרים בכל פינה.
ככה זה בעונות מעבר.
|
מתחת למים הרעשים מתרככים
בלופ בלופ בלופ
האור זוהר ומגיע מלמעלה עיגולים עיגולים
הכל ירקרק שחור זהרורי
התנועה איטית
|
עם כל יום שחולף העבים נהיים דקים
|
|
|
רק עכשיו אני
מבינה את
הגאוניות הטמונה
בספה מתקפלת
אחת שקראה סיפור
על איש שדבוק
לספה |
|
