[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ציפור עט

אל היוצרים המוערכים על ידי ציפור עט

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אורבני
אני רואה אותה מחלון המטבח שלי בקומה השניה, כשאני מרתיחה מים
לקפה, או כשאני מביטה לרחוב.

ג'יל שנאה במיוחד את ההודעה שלא היתה ממנו. היא מחקה את כל
ההודעות ביסודיות, ואח"כ התרכזה קצת בשנאה מרוכזת כלפי התא
הקולי בפרט, והודעות זבל בכלל.
היא עזבה כשראתה סילון דקיק של עשן מיתמר מכיוון הטרנספורמטור
של האלחוטי.

אורבני
האישה פוסעת הלוך ושוב בצעדים מהירים מהמכונה למסך הפלזמה
התלוי מעלה וחוזרת חלילה. היא מנסה להתחמם. על גבי המסך נראה
אלון בן דוד, גם לו קר כנראה, אפו אדום, הוא לובש מעיל עור
ומסביר בהרבה מילים מלאות רגש שאין לו בעצם מה לחדש.

אירוטיקה
"זיכרון מתוק מבליח"... אין, אין לו בושה!!!
- שרמוטה.
- כלב.
- חולירה!
"זיכרון מתוק מבליח... "
- מרשעת!
אני אעקור לך את השיניים אחת אחת, נראה איך הוא יבליח לך בלי
שיניים? מאוד מעניין
אני אלחך אותך מלמעלה למטה, תתפתלי ללא שליטה וכשתתחנני שאכנס

דיאלוג
אתמול ראיתי מעיל שנראה לי מוכר, על אדם זר.
הוא היה כחול , די גדול, אוורירי וקל.
הוא דיבר אלי ואמר - היי, את זוכרת?

כמיהה
האישה הצעירה לפתה בידה ספר והביטה בחשש ימינה ושמאלה. למזלה,
היה זה ספר די גדול, אחד מהכרכים השטוחים של אטלס כרטא, והוא
הצליח לכסות את מערומיה, אם כי בדוחק רב. קראו לה סוזן, לאישה,
והיא בדיוק סיימה להתגשם כמה שניות קודם לכן בלב ספרייה
ציבורית בניו יורק.

הומור
פיה (בנהמה צרודה, מעודף ניקוטין כנראה): הי ג'ינג'י! אתה
נורמלי!? מה אתה מסתיר לי את האור! אתה לא רואה שאני עסוקה פה
במניקור? זוז כבר!(פיצוץ בלון), נו!
נסיך: אני.. אבל.. את לא רואה - יש כאן דרקון.. ואת כל כך יפה
ואבודה.. ומבטך... כה נבון, צלול וזך..

געגוע
עשר וחצי, טורק את הדלת בצער.
מתהפכת לצד שני.
זה כבר גובל בשערוריה.
נמנום מתוק מעורפל ממוסטל.
דבש ניגר על העורף, מנטף את דרכו באיטיות, בצמיגות, לעבר
הגרון, עין ירקרקת מביטה בה קרוב. קרוב כמו עין של ציפור, ללא
ריסים, ממצמצת ללא עפעף, שפתיים בשרניות עגול

הבית שלי מתפרק.
הכיור במטבח מבעבע קולות גרוניים כשמכונת הכביסה במרפסת נאנקת
באורגזמה

'ואח"כ הוא ברח לדרום אפריקה בערך לחודש. ובדיוק אז היתה לי
יומולדת, הגדולה נהייתה חולה, הלכנו לעשות צילומים במכבי,
הרגשתי בשיא האומללות כמובן אבל לא חשוב, איך שאני חוזרת, הגיע
שליח עם זר וורדים אדומים ענק - אני מסתכלת על הברכה, לבי
מחסיר פעימה

זוגיות
היא מטלטלת את כתפיו בשאלה.
מה. הוא ממלמל
אפשר להפריע לך, היא שואלת.
לא, הוא אומר.

סוריאליזם
אי שם בפריז, לא רחוק מסנטרה פומפידו, בקארטייה דה ל'אורלוז'
ליתר דיוק, ניצב מגן הזמן. אביר זוהר עשוי ארד, המחזיק חרב חדה
ביד אחת, ובידו השניה מגן -

סוריאליזם
בעל בית הקפה ניגב את ידיו השמנמנות בסינר והביט מעלה בהשתאות,
פוכר את אצבעותיו, ובצעדו צעד אחד לאחור ממאן להאמין למראה
עיניו, נתקל בגבו במלצרית החמודה שיצאה בדיוק עם מגש עתיר
כוסות קפה אותן איזנה בעדינות שניה קודם לכן על ידה האחת.
בצעד לולייני נואש ניסתה

חלום
בבנק אתמול, אחרי כמה שנים שניתקתי איתו את הקשר מאז שנישק
אותי בלי רשות, אמרתי לו במאור פנים - היי מה שלומך, אתה שזוף!
כי הוא אכן נראה לי אדמדם.
מושיקו חייך את חיוכו הקטן, ואמר, כן זה מההקרנות.
איזה הקרנות, שאלתי מזועזעת, אתה מוקרן?

הומור
מגדה עתידות חורקת מכסא הנדנדה חריק חראק - "נו, מה המצב אצל
השכנים"?
תולה למעלה על הגג מתצפתת בחריצות עם משקפת, הלאפטוב ליד, שתי
רגליה גרביים לבנות טבעי, מונחות ברכות על העכבר החביב עליה,
שפמה רוטט.

אירוטיקה
אוי אלוהים איזה חום.
תעביר לי שניה את החולצה שלי? תודה (מנגבת את המצח)
תעבירי לי גם. אני כולי נוטף.
הלא רצית פעם שנתמרח שנינו כל הגוף באיזה שמן ונשתכשך עור על
עור..זוכר?
הנה, זה די דומה

היי, תראי שניה את היד, עצרתי אותה, מה זה? שאלתי, מתבוננת
מוקסמת במה שנראה כמו טבעת חדשה יפהפיה מזהב אדום עתיק המעוצבת
כפרח מורכב ובמרכזו זוהרת אבן סגולה ענקית.
זה הפתעה, לחשה בביישנות מרוצה והרכינה את עיניה.
ממי? שאלתי בסקרנות.

זו הפעם העשרים ושתים. עשרים ושתים. מספר יפה. יש לה יומולדת
בעשרים ושתים. גם לו. אבל בחודש אחר. ובארץ אחרת. רחוקה רחוקה.

דיאלוג
אני לא יכול יותר. אומר צדוק בכסא לצדי, שתי ידיו על ההגה.
קשה לי. זה לא מה שהיה פעם. יש לי מחשבות. אני מלכסנת אליו
מבט, מופתעת מעט מהנימה האישית, אמנם אנחנו מתראים הרבה בזמן
האחרון, יותר ממה שתיארתי לי אפילו, אבל ככה דיבור אינטימי על
הבוקר?

אמונה
"נניח לרגע - " אמר זרובבל ושפתיו הבריקו בתאווה מטיפות של
סויה, "נניח לרגע רכבת, טוב?" והניח את מקל העץ במרכז השולחן.

אירוטיקה
שחורדינית חיתה חיים כפולים.
מבחוץ נראתה בלונדינית אמיתית,
אך מבפנים היתה ברונטית ממש טבעית.
באור הדמדומים הרך היתה שחורדינית, שחורדינית מלידה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אני מחכה לרגע הזה
שתיכנס כבר בדלת
וניצמד אחד לשני
ופרפרי העש המרפרפים
יפסיקו לפזר בטירוף אבקת משי זהובה לכל עבר,

השבוע עובר כמו חלום
בשקיפות לא ממשית -

קצרצר
אתה עסוק
אתה טרוד
אתה עונה לקונית

מצב
הוא רוצה אותי קלה
הוא רוצה אותי צוחקת
הוא רוצה אותי עסוקה
הוא מתחרמן מזה שאני נאהבת

אורבני
הא!
להתעורר בבהלה בבית לא לי
מול נוף חלון אחורי לא שלי
מגוף קטן שהגיע להתחכך באמצע הלילה
מחפש חמימות מוכרת

כל כך יפה פה על שפת המים
מרגישה איך צומחת אצלי
פקעת של התרגשות קטנה בבטן
מזה שאיש לא מבקש ממני דבר

קצרצר
אני מחכה לך.
אני מחכה לך כמו אישה יפנית קטנה
כמו אלף נשים לפני

ארוטי
אני חמה חלקה ומבעבעת
מצחי לוהט
גם ירכיי

קצרצר
מלודרמות זולות, מין לא זהיר
רגשות סותרים
בלבול, התנפצות, ערמות של כביסה
ריחות חריפים

לפעמים, כמו עכשיו,
כשאף אחד לא זקוק לי
אני מסתכלת על האוטו האדום שלי,
ושנינו מחייכים
חיוך סודי כזה, של שותפים לעבירה
הוא מיד מבין אותי
ואני אותו

תגיד לי - טעית!
תגיד - חיה רעה!
תגיד - את לא בן אדם!!
אני כל כך כעוס!!

או אולי הגעגוע שבו הולם מבפנים
עושה תיק מחכה לתק
כמו שעון ענק עם מנגנון המתמלא בתנועה

קצרצר
החבר הקודם שלי מריח דם.
הוא חג סביבי, משחר לטרף.

יש לי בלב כאב וורוד קטן כזה
כשאני נזכרת בך,
כאב סודי
והוא עושה לי ניגונים לפעמים בעבודה

השיער שלך ירוק
מכשפה על גדת הירקון
בצריף קטן אטום חלונות
אמרו ברדיו, בחדשות של שש.

פיוט
חזרתי הביתה
גיליתי פתאום
גבר נם אצלי בחדר
כרולדת תפוחים בפוך


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כמה טוב להתפשק בהפקרות על כסא נוח עם שמש בין הרגליים
לעצום עיניים ולראות רק חום אדמדם זוהר

בוא איתי, נאכל ארטישוק
נקלף את העלים ונטבול בלימון
מי ברז פשוטים ידמו לנו אחר כך כמתוקים בעולם
אתה תספר לי על קומה 33 בעזריאלי
ותגיד פוזה וכסף וחרטה ברטה ומשקיעים מגרמניה
ואני אלטף לך את השפתיים
ולא אקשיב

איך בא לי ליצ'י פתאום

'אני רוצה לחבק אותך מבפנים, שוב'
שוב
'לחבק אותך מבפנים שוב'
שוב
'לחבק אותך מבפנים'
זה מה שנקרא לחבק אותך מבפנים
(נעיצה פתאומית, גניחה)
שוב

לך לביצפר
לא אלך לביצפר
לך לביצפר
לא אלך לביצפר
לך לביצפר או ש
או ש--מה?

מחאה
איך בא לי שוקולד פתאום

אורבני
ספיידרמן (אתנחתא דרמטית) - זהו הקור האחרון שלך.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
"אההההההההה!!!" גנחתי. "אתה ממש ממש רשע. תהיה טוב פעם. מה
אכפת לך. זה עולה לך כסף? תהיה טוב!! הנה אני אמחיש לך שוב -
הראו שם גם תינוק, כן? קטן כזה? גור? שמדביקים לו נקודות
אינפרא אדומות במפרקים ונותנים לו לזחול?..."

אמר לי בתרעומת - "תראי כמה רחוק הוא הלך! את לא חושבת
שהגזמנו?
הוא יכול היה ליפול, ומה אז, איך היינו חוזרים, מה היינו
עושים?!"
מותר ייבב קצת בהתרגשות והשתין לו על הרגל בטעות
לא היה לי מה להגיד

הוא סיים לאכול את כל העשב והפירות, את הטחב והאבנים
המתגלגלות, הוא גמר גם עם חיות השדה הקטנות וציקצק בלשונו על
כל אחת מעצמותיהן הפריכות מבלי לטרוח להבהב אותן באש אפילו,
לאחר מכן הוא עבר לפומות הגמישות, לדובי הגריזלי הכבדים ולשאר
החיות הגדולות.

זה יכול להיות שיר על קדחת המונדיאל

"מזתו לא יודע לנשק", נרעש מקס, מרוכז כולו בהעברת זרם חשמלי
נמוך לאורך עמוד השדרה שלי,
"סך הכל התנשקתם פעם אחת אמרת, צריך לתת סיכוי לפעמים, מדוע כל
כך נחרצת? אולי עם קצת זמן זה ישתפר?"

כאשר היא מביטה בעצמה במראה באמבטיה, היא עדיין רואה אשה יפה.
פורמת את המטפחת, בוחנת את הלחי מבחוץ, ואז לאט, מתחילה לפזר
ג'ל נצנצים כחול שקוף בין שדיה הרכים. מי לא היה רוצה לעזור
לי, היא חושבת, לרכוס את החזייה הירוקה, התורכית, מלאכת המחשבת
של פאייטים זוהרים

שמונה וחצי - זינוק אחד ואני על המרפסת שוב.
אניצים מפרוותי נושרים בכל פינה.
ככה זה בעונות מעבר.

היא רוצה רומן סוחף הוא
רוצה אישה בין שתים לארבע בימים גימל עד וו לא כולל
ושתהיה נקיה אם אפשר וזהירה שלא תשאיר סימני שפתון על החולצה

מתחת למים הרעשים מתרככים
בלופ בלופ בלופ
האור זוהר ומגיע מלמעלה עיגולים עיגולים
הכל ירקרק שחור זהרורי
התנועה איטית




מיכלי? Who?

עובדות החיים
מכחישות את
מיכלי


תרומה לבמה





יוצר מס' 2778. בבמה מאז 24/4/01 10:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לציפור עט
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה