|
Sometimes I wonder where I've been
Who I am, do I fit in
Make beliving is hard alone
Out here on my own...
When I'm down, and feeling blue,
I close my eyes, so I can be with you.
Baby, be strong for me.
Baby, belong to me.
Help me through, help me need you.
("nikka costa- "on my own)
צילה.
זאת שחיה במשבר זהות תמידי,
זו שלמדה שהשם יכול רק לגרום לה לצמוח,
זו שהיום יוצרת יותר מתמיד ונותנת לעצמה להתבטא כמו
שמעולם לא התבטאה,
הלוואי ורק טוב ייצא מפה..
משהו רע קורה פה, אני בטוחה.
משהו רע בהרבה ממה שכבר עשתה לי המכשפה הזו עוד עומד לפניי...
ותחושת בטן קשה עוברת בי מעל פני עורי ועד לשד עצמותיי...
בבקשה שזה לא מה שאני חושבת...
|
"זה היה פשוט", אמר לי העולל בן החמש,
"שני אגרופים, אחד פה, ואחד פה, והוא גם זרק עליי כיסא", הוא
תיאר לי בהתלהבות כיצד הפושע האכזר העונה לשם "גדי", התעלל
בו.
"ועכשיו הכל בסדר אצלך?" שאלתי בדאגה.
|
מדוע לבדיחות שלי הקשבתם, ולעקיצות הקטנות על חיי היום יום, אך
לא לצרות, ולא לבעיות שלי? מדוע טרחתם לצייר לכם תמונה של
בחורה מסויימת שהיא איננה אני, אך אותי האמיתית ביטלתם?
אני רוצה להבין אחת ולתמיד, וברצינות, האם נראתי לכם כמו בידור
זול לשעות הפנאי? האם
|
אז עשיתי את זה. קמתי ממקומי ולאט, לאט, צעדתי לעברך, בפנים
מעט מהוססות, נושכת את שפתותיי באי נוחות. גחנתי אליך ונשקתי
לך. אתה רק שלחת אליי מבט קפוא לאחר מכן, כאומר לי: "מעיין,
ברלה'ך זה איכסה!"
|
"גלית!!!", צרחה איומה. "תתעוררי מהאטימות הזו שלך, ותקשיבי
לי! הוא- לא - רוצה- שום- קשר- איתך!!!!".
אתה כן רוצה קשר איתי, אני משוכנעת, עומדת עיקשת על תחושותיי.
|
והיום קנאתי בה,
ונתתי לה אגרוף לא נורמלי.
היא דיממה, וגם בכתה,
שברתי לה את האף- נראה לי.
|
והזמן צורם לה כמשמע סירנת בית כלא,
כאסירה היא בחייה,
יודעת שאין עוד בעולם חיים אפורים מאלה.
|
עמדתי קפואה על מקומי,
מעבירה את עיניי על דמותו.
והוא כל כך מוחשי ניצב מולי,
במדי הצבא הירוקים.
|
עייפה אין קץ, ואומללה,
תרה אחר קצת אור, באמצע האפלה.
|
וחוץ מזה, למה חשוב לה כל כך המראה ולא האופי?
ואז מה אם אני לא דומה לדוגמנית,
ואני קצת מכוערת, ושמנה כמו משאית.
|
זהו מכתב שבחיים לא יגיע לאדם שאליו נכתב.
זהו מכתב שישאר אצלי במגירה בבמה לנצח.
מכתב שתמיד פחדתי, ותמיד אפחד מדיי לתת, לאותו אחד שבחיים לא
אשכח, ותמיד יתפוס לי פינה גדולה בלב.
|
"ואת", היא פונה אליי, "הייתי בטוחה שיצאת מזה....", היא אומרת
לעברי כדואגת לי.
"פעם אחת זה כבר יותר מדיי", היא עומדת שעונה על הדלת, כמשגיחה
שלא אברח. "למה לך לעשות את זה לעצמך שוב?".
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
בקשר לסלוגן
מקודם:
עליתם עליי, זה
אני |
|