|
נערה עם רגעים יפים ורגעים קשים, בתוכה מחזיקה אוצר
של רגשות מעורבים.
יש במילותיה ציניות וקרירות, כמו גם תשוקות וחמימות.
היא חיה מיום ליום, מתשוקה רגעית לתשוקה נצחית, עד
היום שבו אהבה תמימה תכניע אותה.
עוד מילדותה היא כותבת. הכל. שופכת את עצמה על דפים, באמצעות
מילים, בשפות שונות, בצורות שונות...
הכתיבה היא כל שנותרה לה, והתקווה לפירסום לא פגה. אין זה משנה
דבר שכישרון אין לה
|
אינך מסתכלת
במבטי שאלייך עורג
אינך מבינה שידי
המלופפת סביבך
אינה מחפשת רק חיבוק
|
מבוהלת
מרצונות חדשים
מימים
כמו לילות
ולילות כימים.
|
דמעות של זרים
או אולי הם חברים?
למה כולם סביבי
כל כך עצובים?
|
אני שונאת את האנשים
שאני הכי אוהבת
וזה נורא
וזה כואב
וזה עושה לי רע.
|
נושמת אותך
ריחות של תשוקה,
מחבקת אותך
חיבוקים של חיבה
|
זו לא אהבה, זו טלנובלה מציאותית שהייתי רוצה לסבך, שיהיה לחיי
טעם, שיהיה לחייך טעם, שנחיה, אם לא באושר, אז לפחות בשיכרון
חושים.
|
אתמול בערב היה אצלי הבחור המושלם. ישבנו על המיטה שלי
וכשקפאנו מקור התכסנו יחד בשמיכה, שכבתי צמודה אליו, עם הראש
עליו. הבחור המושלם סיפר לי עד כמה הוא אוהב את החברה שלו, ועד
כמה הוא מאושר.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
זכר אבי עטוף
בנייר לבן
כפרוסות ליום
עבודה
ואני רעב |
|
