|
הערה חשובה: במילה "צמרון" אני לא מתכוון למקלות עם
הצמר-גפן בקצה, אלא לפירוש האחר, העתיק יותר.
עדכון 30/5/23: מה, עדיין יש פה מישהו?!
מעבר להרים השחורים ישנו אגם כחול ובו אי זהוב עם עץ ירוק, ועל
העץ קן של ציפור לבנה ובתוכו ביצה עשויה אבן ספיר טהורה. את
הביצה הביא מארץ הפיות לפני שנים רבות מספור נער אחד, שאת
סיפורו כמעט אין איש זוכר עוד.
|
"שא צ'י. זאת אנרגיה צ'י שלילית. האזורים המתים האלה שלך מלאים
באנרגיה הזאת. בגלל זה אף אחד לא עובר שם."
"באמת? ואיך הם יודעים שהיא נמצאת שם?"
"הנשמה יודעת."
|
שכרתי את אחד הגמלים. נאסר הבטיח לטפל בו בתשומת לב, לא להעביד
אותו ולתת לו אוכל מובחר, ובתמורה שילמתי לו סכום יפה והגמל
היה זמין תמיד לייעוץ פיננסי.
|
"עברנו את מוקדון, נעבור גם את זה" הייתה תגובתם הראשונה של
מנהיגי הדת לספר הפרובוקטיבי שמחברו, כך נדמה, היה להוט אחר
הפרסום לא פחות מאשר אחר האמת, אך שנים ארוכות של חיכוכי
דתיים-חילוניים הגיעו עם פרסומו למסה הקריטית והפיצוץ היה
בלתי-נמנע.
|
הפניתי מבטי לצדו הימני של הדף. היה כתוב שם "לא בצד הזה,
אידיוט". בצד השמאלי, לעומת זאת, ממש בקצה הדף, הופיעה הכוכבית
המיוחלת ולידה הכתובת הלאקונית "יש לך מזל שאין יותר דף".
|
בחדר חיכו לי חמישה אנשים עם פרצוף חמור מאחורי שולחן עץ כבד.
האיש עם הפרצוף-חמור הכי מכוער מכל החמישה דיבר ראשון.
|
מה הניע סופר מוכשר זה? מדוע לא שמר על סדר כרונולוגי בכתביו?
מדוע השמיט לבלי הזכר תקופות ארוכות להפליא מחייו, בניגוד לכל
היגיון? למה האוטוביוגרפיה שלו נראית לרוב כמו סתם פרוזה,
במקרה הטוב?
|
אני זוכר איך כבר בתור ילד הייתי מקפיד מאד במצוות, אבל ביושר,
לא מתוך גאווה. תמיד יש את אלה שמקפידים על קוצו של יוד רק כדי
להראות שהם יכולים, או כמו החוזרים בתשובה שמנסים להיות יותר
צדיקים מהאפיפיור, אם מותר להתבטא ככה.
|
מיליוני אנשים, ואולי עשרות מיליונים, בכל רחבי העולם זוכרים
בחיבה נוסטלגית את משחק המחשב הקלאסי "פקמן". רק בודדים יודעים
את הסיפור האמיתי והטראגי של ממציאו, ארנסט פקמן
|
"מוצי," אמר האיש ברצינות "העולם הזה שאליו הגעת - כן, אל
תעמיד פני תמים, אנו יודעים שנסעת בזמן - שונה מאד מהעולם
שממנו באת. כאן, ירקות הם לא דבר מובן מאליו.
|
על במה מוגבהת צבועה שחור בפינת המעבדה הרחוקה עמד ינשוף
מפוחלץ. החדר כולו נראה כאילו נלקח ישירות מתפאורה של סרט מדע
בדיוני זול משנות השישים.
|
מה קורה פה? האם זו מין צנזורה קוסמית? או שאולי אני נמצא בתוך
איזה סיוט מטופש? ניסיתי להעיר את עצמי אך ללא הועיל. זה כנראה
היה הדבר האמיתי.
|
באותו רגע פרץ מוקי לפריים, מתקשה להשתלט על הרעד בקולו.
"תסתכלו עליהם," קרא. "חוליגנים שורפים רכוש של אזרח שומר חוק,
והם מבסוטים כמו תינוק שחרבן בפעם הראשונה לסיר. משטרה, גם
כן!"
|
תקראו לי מיושן אם אתם רוצים, אבל אני באמת מאמין שמערכת יחסים
צריכה להיות מבוססת על אמון, ובמיוחד כשהכול ממילא מצולם והיא
תראה את זה גם אם אני אספר לה וגם אם לא.
|
במשך כל היום הפלגתי על כנפי הדמיון ובעיני רוחי ראיתי איך אני
מרפא את סבא בעזרת האבן הקסומה ומחולל ניסים ונפלאות; אך
בהתקרב שעת הדמדומים נזכרתי שיש מי שצריך את הקמע עוד יותר
ממני.
|
הברמן רכן לעברו, ידיו שלובות על הדלפק.
"אתה לא שייך לכאן," אמר לו בנימה חברית "יש משהו שאתה רוצה
לדבר עליו?"
הלקוח השפיל את מבטו. "מכרתי את החלומות שלי, ועכשיו זה נגמר"
אמר.
|
הוא חיטט בתכולת הסל. "בוא, תשתה איתי כוסית" אמר משמצא את
הוודקה.
"לא תודה," השיב צחי "אני צריך ללכת".
"זאת לא הייתה הצעה," הנמיך הזאב קולו.
|
צעיר הייתי גם זקנתי
אך מעודי לא האמנתי
|
החלטתי לנסות ולמתוח קצת את מעטפת היצירתיות הזעירה שמאפשרת
הכותרת הזו לחיבור. לעיונכם, מספר קטעים קצרצרים. כמובן, אתם
מוזמנים גם להוסיף רעיונות משלכם.
|
|
|
דוד מלך ישראל,
חי חי וקיים!
פרובוקטור. |
|
