|
odo13z
בנמל התעופה שלי
נפרש מסלול המראה חדש
|
במקום בו
הרים נושקים לשמיים
וחול ים של צדפים
נוגע במים...
|
ואת לי...
שתי עיניים כחולות
|
אוצר בקרבי
רגעי דממה
בם תהיתי ביני לביני...
|
משדלקו נרות הנשמה
צינה אחזה.
|
עוד לא החורף...
לחופש שוחררו
גופי ונישמתי...
לחבוק אהבה חדשה
|
שוכח
והלב זוכר.
במלחמות הדם
ובאהבה,
אין מנצחים.
|
מילים, בינך וביני.
על בד לבן וריק.
|
בצאתנו מכאן
נחבור אל הזמן...
אל הנצח האין סופי.
וילונות יורדו
|
אני מונה את היותך
בכל גווני העננים והשמים
המתכנסים
אל העופרת הכחולה אפורה.
|
שיער ראשך
כענני נוצה
נודד על פנייך
|
יום של געגוע
שחר של עצב ותפילה
כל יום מקרב אותך
טיפה... ט
|
וכל חייהם, רק יום אחד
של שמש, פריחה ואהבה.
ומאז שאת לי...
שינה הזמן פניו לבלי היכר
|
ולא ידעתי
מה זו אהבה,
עד ששילחתי
יונה פצועה, חולת געגועים
אל שמי עופרת סוערים.
|
אגיע.
קצר רוח ונשימה.
דמותך בעיני רוחי... מאריכה הדרך
את משך הפרידה.
|
מביט אל השמים
מבעד לצוהר צר.
|
הסתיו יגיע כמדי שנה
מלטף ומנחם
מלהט הקיץ הכבד.
מכאב פרידה ארוכה.
|
נימים קפילריים דקים
צומחים ממני אלייך
מבטלים את כוח הכבידה
את חוק ההיגיון
|
אמנות הבעירה האיטית
כמו הגחלים הלוחשות
|
מנגינה ישנה
מתגלגלת בפיך
כעין שיר ערש מתוק
בחיקך הבת של בתך
|
הוא...
באפלת הבוקר משרטט
את קו המתאר של פניה
|
אומרים "בההיפך"
מילים שקשה לומר.
"מנוחת עולמים"...
על מי שמנוחתו הייתה זה מכבר
|
למצוא במפתיע
את האני הפנימי
|
דבק למילים
מראות רחוקים
סערה הערימה אבק
בשמי העמק
|
לעשות שינויים
דורש...
מניע חזק...
שאר רוח.
אומץ.
|
אורב באפלת החדר
מאחורי מקלדת
|
צינת הבוקר אחזה בי תוך שינה.
גם בך...
התקרבת אליי. נצמדת אל בטני.
|
|
|
חתול?
פשיסט! ימני!
מתנחל! |
|
