|
שרון ועופר היו חברים הכי טובים כבר המון זמן, מאז שעופר יצא
מהבית חולים הזה ורץ לכביש, שרון כמעט דרס אותו וככה הם הכירו.
עופר הוא קצת דפוק, אומרים שאחותו הפילה אותו על הראש שהיה
ילד.
|
איך שהוא השתחרר כבר החלו להפיל עליו את כל המטלות.
המעטפה הזו שרצה מיד אחת לאחרת הלוך חזור ושוב הלוך והוא כבר
לא ידע איך להתמודד עם השד הזה יותר. השד האדום הגדול והמפחיד
הזה שרוצה רק לצחוק מהסבל, הסחרור והבלבול שלו.
|
אני לוקח קצת סיכון בבחירת המילים הבאה כיוון שאם המצב שיוצג
עוד מעט אינו נורמלי, אזי אני מציב את משפחתי באור החורג מגדר
זה.
נתחיל., אתם ודאי מכירים את המקרה הידוע בו אתם מבקשים מהאחות
או מהאמא הקצת מפוזרת להקליט סרט מהטלוויזיה
|
הוא נעמד מאחורי וקרע את חולצתי. אז הוא ניגש לשמאלי ושלף את
אלתו, הוא החל נוקש קלות עם אלתו על הסורג כאילו פחד לשבור
אותו. הוא התקרב לאוזני ולחש לאט מאד כאילו חשב שיש לי בעיות
הבנה: "אתה חושב שעד עכשיו היה רע? אה?, בוא אני אסביר לך מה
הולך לקרות עכשיו
|
אני זוכר כשהיינו קטנים, עוד ברוסיה, אני בן 5 ורועי בן 8,
היינו חברים טובים מאד. אמא של רועי מתה כמה שבועות אחרי שהוא
נולד והוא ואביו חיו עם אחותה כמו משפחה. הוא היה בן למשפחה
יותר עשירה משלי והוא אפילו למד לנגן חלילית.
|
מעט שנים לאחר שילד נפרד משלגיה , כבר לא היה ילד , הוא היה
חייל ,זה לא נכון שהוא לא היה ילד , בראשו הוא היה תמיד לעולם
ועד ילד .
למרות מאבק מתמיד עם מפקדיו הוא היה נחוש בדעותיו שאת תכונותיו
המנטליות האינפנטיליות לא יכל לשנות.
|
הילדה היתה שלגיה, ילדה יפיפייה מזה מותק אבל לא ממש חכמה אבל
עדיין מאד נאהבת.
והיה גם ילד, ילד היה טיפש, טיפש ומסטול, מסטול ומאוהב, לא ממש
מאוהב אלא הוא העריץ את שלגיה והיה מוכן לעשות הכל בשביל
ששלגיה תהייה מרוצה ושמחה.
|
המסע אל המוות תמיד סקרן אותי. אני לא מהאלה שמאמינים בחיים
שלאחר המוות. כל המתים מסקרנים אותי, תמיד יש משהו שאתה חייב
להגיד, משהו שלא הספקת לפני שהוא או היא הלכו.
רובכם לא מכירים אותו ואפילו לא שמעתם עליו אבל אורי שינה בי
משהו.
|
|
|
סתם חרא של
סלוגן.
ככה מתוך הרגל.
כמו הזיון
החמישי באותו
לילה.
סלוגן כזה
שכשנגמר
מסתובבים לישון. |
|
