|
בגיל שנתיים כשאבא הלך
אתה לקחת עלי אחריות.
מאז אתה דואג לי,
מסדר לי את הכל.
|
בגיל שנתיים כשאבא הלך
אתה לקחת עלי אחריות.
מאז אתה דואג לי,
מסדר לי את הכל.
|
עשר שנים של ניתוק רגשי
של חרדה אינסופית
עשר שנים של האיד
ועכשיו אני כאן
|
פריז'ידר שלי, שוקולית קפואה,
גביש קרח מתוק שאינו בר הפשרה,
את חזקה יותר מהשמש וגם הכבשן לא יוציא ממך טיפה.
מרגע שיצאת מהמקפיא, נשארת באותו מצב צבירה.
|
אח באומור באומור
מה נפלא אתה ומה אדיר.
איך שאתה נאמן זה נדיר.
תמיד מעודד וגורם לי לשיר,
אתה שנותן לי אוויר.
|
את פה לידי אבל כה רחוקה,
כשאת לא איתי מרגיש אותך,
כל נשימה.
הריחוק שנוצר מחוקים סבוכים,
|
לשנות את הגורל, לבחור אחרת.
לשנות לתדרים את הרטט,
ולקבוע, חיים חדשים, חוויות, מעשים.
|
"אנחנו צריכים לדבר"
היא אמרה לי בסוף השיחה.
מה היא רוצה?
זה הסוף, אני יודע.
חודש שלם ואנחנו זרים
|
בגרם שמימי ורוד את מרחפת.
על העולם פעמונים של אהבה מפזרת.
בים נוצות מצמר גפן מוצאת את השלוה
ואת הרוגע להביא לבני אדם את התקווה.
|
אני ממשיכה לרוץ, מאיצה את הקצב,
אך גם העקרבים שלי לא מתעייפים
ועליהם צרוב העצב.
והאבק מאחורי, השלכות של מעשי ,
משאירה אדמה חרוכה וסבל עד בלי די.
|
לא אגלה רגשותיי כי במנוסתך אתבוסס בחיי,
את אהבתי אנצור עד שתגיעי אלי.
לא אתן לך ללכת ואשב בדידי,
בערגה מדממת ובאזלת ידי.
|
|
|
קמה בבוקר.
קוראת שני
סלוגנים עם
הקפה.
צוחקת.
הולכת לעבודה.
צוחקת.
מדקלמת לאנשים
בעבודה את
הסלוגנים
שקראתי.
לא צוחקים.
מאושפזת חודשיים
במחלקה
פסיכיאטרית.
אחת בפגישה של
"מכורים
אנונימיים
לסלוגנים
מטופשים". |
|
