|
דמיאן רייס, ניק דרייק, בל אנד סבאסטיין, הסמית'ס,
שוקולד, ניק דרייק, קצפת ותותים, חיפה, הדוויג
והשארית העצבנית, הדברים הבטוחים, שוקולד, מציאות
נושכת, סינמטק חיפה, ריח של גשם, ציור, ספר חדש,
כמה טוב להיות פרח קיר, צילום, קולנוע, אינדי,
בריט פופ, רוק, אירית וקלטית, מוסיקה ועוד מוסיקה,
שחורלבן, אהבה, שוקולד, חיוך, קריצה, גשם, סתיו.
מילים, מילים, מילים.
אני...
מנת הבשר החמה הונחה ביניהם, אדמדמה מעט. אדים היתמרו ממנה
וחצצו ברכות בין עיניה לעיניו.
|
פעם הייתי ילדה שמחה, היה לי כלב, חתול, גינה גדולה והמון
צעצועים, היו לי גם אמא ואבא, החיים היו טובים והבטן הייתה
מלאה. היום אצל שלמה הדירה קטנה, דחוס לנו בפנים. שלמה כל הזמן
אומר שנעבור לגור בקיבוץ ושאז יהיה המון אוויר נעים, וגם שמש,
וכל פעם, אחרי שאני או
|
משהיה חוזר אמיר מבית הספר, היה מתחיל לנהל רשימות, רשימות
ארוכות ומסודרות של שמות, לאף אחד לא היה ברור, מה בדיוק אמיר
כותב ברשימות האלה, ספק אם אמיר ידע בכלל, אולי בגלל שכבר היה
רגיל. הוא לא זוכר מתי מנהג זה התחיל, נראה לו שבאמצע כיתה י,
הוא גם לא ממש בטוח
|
היא יפה כנוצותיו הפרוסות של הטווס, כקרן שמש אחרונה לפני
המחשך. שירה מתוק מקולם של עצי הבמבוק המתנענעים ברוח. אני
אוהב אותה, ומקווה שהיא תראה ותכיר בקסמה של החווה שלי.
|
ליואל התוודעתי בשנה שעברה. הוא הגיע למרכז בו אני עובדת
כיועצת. בהתחלה לא הצלחתי להתחבר אליו, אבל היה לו משהו
בנוכחות, שתפש אותי חזק וסירב להרפות. הוא היה שקט ומסוגר, סרב
להפתח, ניסיתי לדבר איתו קצת, אבל כבר בגילו הצעיר, הוא בנה
מסביבו חומה של שתיקה.
|
השעה היתה בערך שש בערב, השמש החלה לשקוע וחלק מהקרניים שלה
כבר פגשו את הים. למרות השעה המאוחרת יחסית בערב, החמסין המשיך
להתקיים בעקשנות, כמו מסרב לוותר על האחיזה שהייתה לו בגוף
שלנו...
|
המשתתפים היכו זה בזה בחוזקה ונוצות התעופפו לכל עבר. אלו
שכוחותיהם אפסו יצאו מאזור ההתגוששות מתנשפים, מחבקים את שארית
כלי הקרב שלהם ומשוועים לטיפת מים. ציפורה, ציפורה, זעקתי
אחריה בעוד היא מתרוצצת בין הקהל כתרנגולת ערופת ראש.
|
Macy's smart, it got away
Her physics they only paved the way
To Harvard, Boston, USA.
And sometimes that won't help.
|
You are nothing more than a safety net,
Yet you are mine.
|
בוסטון שוקעת אל תוך הצללים,
רחובותיה מתכסים בטל
האופף אותם כקליפת אגוז.
|
אהבה צעירה היא ספרים מושאלים ולחישות ביישניות,
אהבה מתבגרת ומתכהה עם הזמן ובכול שנה נוסף לה מימד חדש
|
בסבך נשמתי הקרועה
בדימום שפתיי היבשות
בגרון הניכר
בצעקה החלושה
בהברות.
|
מקיצה מחלום ראשון אל תוך החורף המנחם, מתעוררת באביב,
עייפה במחנק של הקיץ ובסתיו ממתינה לך.
|
אני רוצה שתאהב רק אותי,
תיקון, אני רוצה שתאהב רק אותי למשך זמן.
|
השורות שלך לוחשות לי שאתה כותב
רק דברים זמניים,
בינתיים.
|
העיניים האלו מנסות
להזיז הרים באמצעות סיסמאות,
לשנות את העולם בימים ולילות,
חלומות באספמיא עיניים רוקמות.
|
יש לי חור בבטן,
חלל גדול של חוסר ודאות,
ואלו רק המילים שאמרת,
שצרבו בי את האלימות.
|
הצללים שלי לוחשים לי שעורי בוער,
אין לי צורך בהם יותר,
אני חשה בכאב בעצמי.
|
המילים שלי נמסות לקצב ענוג של לטיפות ארוכות,
כמו לעשות אהבה בחמש בבוקר
עת מתנגן שיר ישן.
|
הימים נהיו שיחזור, למעשה
של רגשות חצי מעובדים
אליהם לא הייתי מתמסרת אלמלא,
היינו שנינו ביחד אבודים.
|
אזעקה קוטעת לי את חוט המחשבה,
כמו דקת דומייה ליחסינו, היא הבינה
שאתה ואני כבר לא במרחב המוגן שלנו.
|
פנינים פנינים,
הן מושחלות
אל תוך קורי שינה משותפים
|
שני זרים מפרקים זכרונות
וספרים שטרם הוחזרו מונחים על המדף,
מסרבים להכיר בפרידתנו, כמוני.
|
חיוכים של כפור והיא מלכת החורף,
חייה בין טריסים מוגפים ומחסומים,
חוצצת בינינו,
צינה.
|
בנה לי בית בעל ארבע כתלים,
האר לי אותו בפניך
|
הוא נעמד מאחורי ואמר לי להשען אחורה. הרוח ליטפה לי את צידי
הפנים והרשיתי לעצמי לצנוח. ידעתי שהוא יהיה שם.
|
אולי אתה צודק, אז, ביום ההוא, נורא רציתי להאמין שאתה צודק,
בדיוק בנקודה ההיא שאמרנו שלום, וכל אחד הלך לדרכו, רציתי
לחשוב שזה לא אני, ולא אתה, שזה העולם שקובע שעלינו להיפרד,
והוא זה שיחליט מתי נפגש שוב.
|
יש לי את התחושה הזאת, כשנבהלים והלב מחסיר פעימה, רק שאצלי,
הוא קפא, מישהו עצר את הזמן והלב עדין לא חזר לעצמו.
ובכל זאת, אני עדין נושמת, האוויר נכנס לריאות, המוח ממשיך
לפעול,
ורק הלב קפוא.
|
"let me see you pull it, want me to pull it for you?"
|
"אין אנו אלא חלקיקים הנעים ברחבי העולם וממתינים לרגע כלייתם.
חכם הוא האדם, שמצליח לבקע את מחסום הקיום, להטביע חותמו על
דפי ההיסטוריה, ועם זאת, להבין שאין לכך כל משמעות ממשית".
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
מי שגר בבית
מזכוכית שלא ירק
את הענף שהוא
יושב עליו.
אחד שניסה |
|
