אני.
האמת שאנוכי בתוכי, לא אוהב בכלל לכתוב על עצמי בגוף
שלישי.

יליד 1984. דגיג. נשוי+5.
לא שוחה עם הזרם, אלא אוהב להשקיף מהצד.

פרסם כמה טורים באתר וואלה!

לאחרונה, בער בו שוב החשק לשתף.
להיכנס בדלת הקדמית אל תוך נפשם של בני אדם אחרים,
שונים או דומים.
אם לא תצלח המשימה הראשונית, תסמכו עליו שהוא כבר
יידע להתגנב מאחורה.

הוא כותב, מלחין, ומנגן.
לאחרונה אזר אומץ והתחיל להקליט חלק משיריו בהקלטה
ביתית, ובהתאם לתוצאות אולי גם ייתן להם במה באתר.

השירים שלו מיועדים לכולם.
החל מנערים ונערות בגיל ההתבגרות שמחפשים הזדהות עם
הכאב, הקשיים, והדילמות שאופפות את הגיל המגעיל,
ועד מבוגרים יותר שרוצים לפשפש ברגשותיו של בחור
צעיר ולחזור טיפה אחורה.

השירים שמוצגים הם שירים שנכתבו בעבר, לפני 4,3 ו-5
שנים, וגם כאלו שנכתבו בתקופה האחרונה.

הוא ישמח לקבל כל תגובה שהיא.
לפעמים הוא מתעצבן, הוא בחור אימפולסיבי מאוד, והוא
מבקש שתסלחו לו מראש.

הוא לא מבין את מדיניות הציונים של "במה חדשה".
איך אפשר לדרג רגש, הוא שואל את עצמו, אתכם, אתכן,
ובמיוחד את בועז רימר והעורכים?

בנוסף, הוא כותב פרגמנטים ומונולוגים בנושאים
פוליטיים.
הוא מעורה פוליטית, ובטח בתקופה כל כך רגישה לעתיד
המדינה.
הוא איש של שלום, איש של הומניות. איש של שקט.

הפחד הגדול ביותר שלו הוא בנימין נתניהו.
איש מפחיד, הזוי. דמגוג בעל השקפות גזעניות
פאשיסטיות.
איש חסר תקנה וחסר יכולת לשלוט על המילים הערסיות
שיוצאות מפיו. מסית בעל-כורחו.
בקרוב יעלה המונולוג "רוצח בשלט רחוק" שמוקדש
לו.

כרגע באתר

עיר הכיכרות
שיר המתאר את סיפורו של נער רגיש בעיר מלאת כיכרות,
מכוניות, ובעיקר, כלום.
מוקדש לעירי ה"אהובה", אי שם בשרון המצוחצח שמלא
באינטילגנטים עשירים אך "מצ'וחצ'חים רגשית".

גברת אהבה
שיר המתאר את הדרך של אדם במלחמתו למציאת האהבה
שכולם רק מדברים עליה כל הזמן, בין הפחדים
והבדידות.
מוקדש ל"שמוקס" שלי. אני אוהב אותך.

"קריעה" מהנה.