|
תומי חממי הוא שם העט האווילי שהדביק לעצמו תומר
פרי, עת התגורר בגבעת זאב.
נולד ב1982.
מאז שלמד קרוא וכתוב עוסק בכתיבה וקריאה (לאו דווקא
בסדר הזה). את מרבית הדברים שכתב עד גיל 18 קראו
מוריו בבתי הספר השונים בהם למד. מרבית המילים שקרא
היו כתוביות של תרגום על מסך הטלוויזיה. אוהב מאוד
מילים, ומשתמש בהם רבות באופן ורבאלי וגם
אינסטרומנטלי. מורה אחת לספרות בבית ספר התיכון
'בויאר' בירושלים חשבה כי כתביו ראויים ודחפה אותו
להשקיע את זמנו הפנוי בחשיפה הדרגתית של העולם לאותם
פיסות נייר וקבצי מחשב שהכילו את שלל הרעיונות
הטיפשיים שלו. פרסומם באתר זה היה צעד ראשון לקראת
צעד שני בדרך לאחסונם של כתבים אלו באתר זה.
בפסח הלכתי למסיבת כיתה אצל רוני, ורקדתי סלואו בפעם הראשונה.
זה היה נורא מצחיק אבל הייתי חייב למלא את ההבטחה שלי. כל
הבנות בכתה שלי התחילו להמציא כל מיני משחקים כאלו לשחק בהם,
ושמו כל מיני שירים מגעילים כאלו של זמרות באנגלית.
|
ההורים שלי הם האנשים הכי בעולם. וכשאני אומר שהם הכי בעולם,
זה לא בגלל שאני אוהב אותם כל כך, אלא בגלל שזה פשוט עובדה.
בכל תחום בעולם ההורים שלי הם הכי משהו. על ההורים שלי אי אפשר
להגיד 'בערך', 'כמעט' 'אולי'. הכל תמיד הכי.
הרבה פעמים התווכחתי עם עצמי האם ה
|
הם קוראים לי 'הזורם'. החבר'ה שלי, כלומר. ישר הם מדביקים
תגיות. זה קצת מציק אבל זה סך הכל ברוח טובה. זה התחיל לפני
איזה שנתיים שחבר של איזה חבר, נראה לי קראו לו תומר או
משהו,ישב אתנו באיזה פאב. בחור נחמד. קצת קולני, מדבר הרבה
מאוד ואיך שהוא שותה קצת מתחיל
|
אני לא מבין איך חשבתי שהחיים שלי ישתנו בגלל הרשיון. זה רעיון
מגוחך לחלוטין, הרי איזו סיבה יש שדווקא הרשיון ישנה לי את
החיים? אבל באיזה שהוא מקום כנראה קצת צדקתי, החיים באמת
שונים. יש לי הרבה יותר דרכים להביע את הפאתטיות שלי. עכשיו,
אני יכול לנסוע ולבייש א
|
כמו מפולת שלגים מעץ
שענפיו עייפו מכובד המשקל
של מים שקפאו בטרם עת
|
אני רוצה להיות יו-יו.
להתגלגל על חוט לבן.
|
הלוואי שכל העולם יהיה בטוח כמו
המקום הזה שאני עומד בו
|
אני רואה עולם שלם
משתקף לך בעיניים
|
הכותל לא צריך הרבה, הוא אפילו לא מבקש להתפלל או לכתוב בקשות
ולדחוף בחריצים. הוא סתם רוצה לבכות. לבכות ולהתייפח כמו שהוא
אף פעם לא עשה. לבכות כמו כל האנשים שבאים אליו, מניחים ידיהם
על אבניו הירושלמיות וממררים בבכי מר.
|
הצחיק אותי שבערבות הימים הוא הפך לשוקולד. הוא נהג להגיד שאם
היה מלחין את הסימפוניה הראשונה שלו שנה יותר מוקדם, היו
מוסיפים אגוזים לקרם נוגט.
|
אלוהים הוא אישה. אין על זה שום ויכוח. יש אלפי הוכחות ואלפי
סיבות למה, אבל חוץ מזה אני יודע אינטואיטיבית שאלוהים הוא
אישה. זה ברור לי כמו שברור לי שאני לא אלוהים.
|
ידעתי שאני חייב לחזור, להשיב את האבטיח ולטהר את שמי. התחזיתי
לעציץ פטרוזיליה, וברגע שהן לא שמו לב, ברחתי החוצה שוב.
|
רבן שלמה בן עיסא גמליאל קם ביום ג' וחש בבטנו את היוולדה של
ביצת דינוזאור, גדולה, ירוקה עם נקודות כתומות. הוא החיש צעדיו
לשירותים אך זה לא שינה תחושתו
|
שלמה שלמה היה איש מכירות. אפשר לומר איש מכירות מוצלח, אבל
הצניעות מחייבת. מחייבת מישהו אחר אולי. היהירות מחייבת לומר
ששלמה שלמה היה איש מכירות מוצלח מאוד. כל כך מאוד מוצלח מאוד
שמכר לאברהם שפירא שטיח פרסי ועוד חילק את זה לשלושים תשלומים
עם 18% ריבית.
|
בזמן שהאיש הגדול גחן מעליו ונאנח, נדדו מחשבותיו של ג'ורג'יו.
מחשבה אחת החזירה אותו אל המתרחש והיא הייתה 'הלוואי והוא לא
היה תופס ל בזקנקן' אז מיד חזרו מחשבותיו אל ילדותו בערבות
הונגריה. אח, אלו היו החיים. ג'ורג'יו, זאת לא ידעו רבים, היה
נצר למשפחת מלוכה ט
|
כמה שניות לסיום הצלחנו לכפות עליהם הארכה אבל מהפנים של השדרן
הבנתי שברור לו שבהארכה אנחנו הולכים להפסיד. ככה הבנתי
שהנישואים שלנו נגמרו. וכאב לי על הנבחרת, כאב לי עלינו, כאב
לי על הכל כי זאת אשמתי, אבל הכי כאב לי על בן. הוא היה רק בן
שלוש.
|
הו אם-16, הו רוס"ר,
הה, סמל פאלי מיוסר,
|
פעם בארבע שנים
קורה אירוע מופלא
|
איך יכול אדם לחיות בעולם
שאין בו טוב ואין בו מושלם
אנשים תמימים סובלים ממחלות
והרשעים גרים בטירות, מוזהבות
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
זה ציפור? לא!
זה מטוס? לא!
זה איש הסופר!
רמבו 2 במחווה
לגיבורי על
מתחרים |
|
