|
סתם אחד, כמו כולם.
בעצם בניגוד לכולם, אחד שיודע שהוא סתם אחד.
אשמח לכל ביקורת על הסיפורים...בעצם אשמח יותר על
ביקורת שלילית :)
בשבריר שנייה הכול השתנה. הוא לעג לעצמו על המחשבה שכן לא היה
זמן או מה שישתנה אך הוא זכר שקשה להשתחרר מהרגלי החשיבה
החומרית. באפלה צפה בסיפור חייו מתחילה עד תום והפעם הוא צחק,
משחרר מכבלי הבשר, צחק כמו שלא צחק מעולם.
|
מכיר את הבדיחה על הבחור שבא לאכול במסעדה עם בת יענה ובסוף
הארוחה כשמגיע החשבון הוא מכניס את היד לכיס ומוציא בשליפה אחת
את הסכום המדוייק?
|
בעודי ישוב אל השולחן, חדר אור היום הדועך דרך החלון המאובק.
היה זה אותו השולחן מולו ישבתי בעשור האחרון. לאחרונה נוסף לו
מחשב שיבהה בי, לא נורא, עכשיו אין צורך להתבונן בשעון היד
ואפשר לצפות בזמן מזדחל לאיטו על מסך המחשב ואפילו נראה שאני
עובד.
|
תסתכל על הדרך אידיוט, עוד תהרוג את שנינו
|
"מה זה? אתה לא מכניס את זה הביתה!" זעקה אמא
|
קצב נשימותיו גבר רק מהתבוננות בה... פקחה את עיניה באיטיות
חושנית... למגעה החמים... אוחזת בנוקשותו הקרירה... זיעה
החלה... הופכת לשורקנית... ולוקקת כמתגרה מצדדיו... לפני שיהיה
מאוחר.
|
לירון בהה במתכת השחורה המונחת מולו דרך מסך הדמעות שזרמו מזה
כמה שעות ללא הפסקה, ותהה
|
"בקשה אחרונה?" לאט סופר טל באזנו של מאסטר רשע הכפות.
|
צמד הנמיות הקיף את נחש הקוברה במחול מוות מתואם היטב. כל פעם
שהנחש ניסה להתעמת עם אחת מהן הוא מצא את השנייה בדיוק
מאחוריו.
|
"אבל אני יודע שאני כאן עכשיו!"
|
"...גרמתם לי להבין שהבעיה שלכם יחודית, אשמח אם תרחיבו כעת."
|
מרגישה אני את צחנת המוות הנודפת ממני, יודעת כי במשלוח הבא
אועמס על המשאית ולא אשוב עוד.
|
רגע, משהו במבטים הקפואים נראה לי מוזר, יתכן שזו אי הבנה
איומה?!
|
לפעמים אני חושב שמה שמחזיק אותי זו האמונה, יותר נכון האמונה
באגדה.
|
אל הארכיון האישי (38 יצירות מאורכבות)
|
|
יש תמיד אור
בקצה המנהרה,
תלוי רק מאיזה
צד מסתכלים
אופטימיות
קוסמית
בע"מ |
|
