|
אני בחור ממרכז הארץ, חולק את כאב ושמחת העולם
מ-1984. עדיין מאמין בדברים כמו אידאלים (מצחיק).
כותב כדי להרגיש יותר טוב, לפעמים זה אפילו עובד.
מלחין מידי פעם.
היא הרי יודעת שהמראה הזה, המבט שלה בעיניי או המגע שלה שולחים
אותי מייד לדמיוני. שם אני אומר לה בהנף יד משחרר, "את מי זה
מעניין?", וכובש את שפתיה בהסתערות חולית חיילים על מחבל בגבול
לבנון. באותה נשימה דמיונית לוקח אותה בזרועתיי, חובק אותה
עליי ומשכיח ממנה
|
בלויה היא לא הייתה, חיפשתי אותה, היא נשארה במשרד הגדול שלה,
נעלה את הדלת ובכתה עד שהיא הייתה בטוחה שהלוויה נגמרה.
|
ידעתי שתסרבי,
אך טמנתי ראשי בחול.
רך החול הוא ונאים.
אך כשהוצאתי ממנו את ראשי
התמלאו אוזני, פי ועיניי בחול.
|
ברגעים קשים
אני יושב וכותב.
מבינה כאילו
במבט כוזב.
|
הפקה ביתית דלת תקציב (בלשון המעטה). מה דעתכם?
|
|
|
כוונה תחילה
בסוף מעשה
דובל 'ה משבש
פתגמים |
|
