|
טלטול החתלתול
שהלך לצוד תרנגולות בלול
הוא כזה חתול טמבלול
חושב שמכל דבר הוא יכול לעשות איזשהו
תעלול.
|
היא די מזכירה לי אותי כשהייתי ילד קטן
ומי לא מתגעגע לעצמו כשהיה בתקופת הגן
אני הייתי הכי שתקן,
|
היום שום דבר כבר לא אותו הדבר,
הכול גם מרגיש אחרת,
לא כמו פעם, אז אני מנסה
לקרוע את הכריכה של המחברת
|
יש לי חבר טוב שיודע לספר לי סיפורים
סיפורים של אמצע פארק,
כשהוא חוזר איתי לבית
בלילה לאט.
|
עצים מעניינים מלאים בסיפורים
כל עלה סיפור קטן
והם מאוד גבוהים,
שקט דממה מחכים בשאלה
בציפיה
|
אני מרים את ראשי, מביט ורואה
עץ זקן ובלי כוחות שעייף כבר מתלאות
של שנים שלפעמים נדמו לארוכות.
הוא שמח עם בוא הסתיו,
קל לו יותר בלי כל העלים שנמצאים כעת
לרגליו.
|
עוד מעט יבוא הטל להרטיב את כולנו,
לאט ירד ובשקט,
הוא בעצמו לא שם לב לזה בכלל,
הוא רק טל.
|
אני כבר יודע, אני אוהב אותו ממש, באמת,
אני אוהב אותו
אהבת אמת.
|
כמעט תמיד כל מה שנפש צריכה,
זה רק לשבת מול שתי השתקפויות של עצמה,
בשביל שלא תרגיש בודדה בבדידותה.
|
בלי דעת מדוע, בלי איך וכיצד,
בכל נדידה שמתחילה בפיצול,
הולכת נערה קטנה לאט ולבד,
רק מתפלל שלא יתפוס אותה מבול.
|
זה לא רגיל לי / לא רגיל בכלל,
להיסדק אל מול האור / שהפך לקר.
וכשהוא מתקרב אלי / מתקרב אל הנמל
אני מתעורר פתאום מחלום שקצת הפך לו, לעפר.
|
את כל כך רחוקה
מי כאן
את לא דומה אבל נראית לי מאוד מוכרת
|
הלך אישה כהלך פרידה,
מרחפת לה ככה בדרכה.
מתרחקת לה, בצעדים קטנים,
כמעט בלתי נראים,
אהבתי אליה לא תחדל גם במרחקים...
|
חייה את ההווה,
תן לדברים ללכת ממך,
דברים מטבעם חולפים וזזים,
כמו ספר שפרקיו מתהפכים ונחים.
|
כנראה שהיא אוהבת לראות כל דבר מתרחק ממנה
מתגלגל ככה באדישות ונעצר
אחרי זה היא תמיד חוזרת לאותו שולחן צר
מהורהרת עם עצמה.
|
אתה טס לחו"ל יא זבל,
ואני כאן נישאר להמשיך ולנגן לך על נבל.
בשביל שכל יום ויום יהיה לך טיפה יותר של מזל,
אלו הם ילדי צלילים של גורל, צלילים של מורל...
|
לפעמים נדמה היה לי אפילו שבכפר הזה ילדים הם השולטים,
בתמימותם הקלילה שבלבם, ואולי גם באגרופם הקמוץ מסביב לאצבע
גדולה אחרת, המושטת לעברם.
|
|
|
אין לנו צנזורה,
רק הגבלות על מה
אסור לכתוב |
|
