|
אחרי יום נסיעות, הרכבת הזדחלה בחשכה אל רציף התחנה. שלושה
נזירים צעירים, אחד מהם חברי, ונהג הודי שמנמן חיכו לי כבר שעה
ונדחסנו בקרירות הלילה אל רכב קטנטן. מחזה מוזר ואולי מחשיד של
תייר לצד נהג הודי, כשמאחוריהם דחוסים שלושה נזירים צעירים
ותרמיל גב.
|
שוב חולפות מחשבות בראשי, פורצות מחסומי הדחקה.
שוב מנשבות רוחות סוערות, זורות מלח על פצע נפתח
|
מביט לשקיעה ומזיל עוד דמעה של רחמים עצמיים
ויודע שיש לי שם ילד, שלא רוצה למות - שלא רוצה לשתוק
ואני רק רוצה להפיל, לקבור אותו במצולות
|
צדיק אתה, על כן אריב בעבורך, אך מועקתי אדבר אליך:
מדוע דרך רשעים צלחה? קרוב אתה בפיהם אך לא בליבם
עד מתי תתאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש?
מרעת יושבי בה ספתה בהמה ועוף, כי אמרו: לא יראה את אחריתנו
|
עולם אפור נגלה לפני, איך שאני עוצם את עיני לישון על מיטת
המסמרים שהצעתי בעצמי
|
|
|
עם מי צריך לשכב
פה שיפרסמו לי
את הסלוגן? |
|
