[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








תומר סקורפיון


לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
זה יהיה אחר הצהוריים או בערב.
נחזור מחברים או מאיזה בר. היא תיגש למקרר לחפש משהו.
בחוץ יהיו ענני חורף, כאלה שמבשרים על סופה קרובה.

פנטזיה
"קחי, תישתי קצת, היום חם מאד וחשוב לשתות". אני נותן לה את
בקבוק המים. רק שתשתוק קצת.
אני תוהה למה היא לא מחליפה את הפסיכולוגית שלה, וחושב שאחרי
כל כך הרבה שנים הגיע הזמן להבין שזה לא עוזר.

גיהנום
הייתי באותה תקופה בארץ שלא אהבו אותנו בלשון המעטה...חברים
נהרגו...או שחוסלו במארבים....אחרים קבלו מטענים ורק אני הייתי
מהשורדים.

מכל הדברים שהם בונים פה בצבא, מכל הטליקים והמרכבות, מכל
המופזים,והעוזים, הכי טוב הם בונים את המצבות,

ואלך לי לים ואשב לי מול הגלים ואבנה לך ארמון מחול.
ואשאל אנשים אם ראו או שמעו, אם ידעו ולא סיפרו, רק כדי לדעת
שאת באמת אינך קיימת, שאת באמת עוד פיקציה מתוך סרט, או שלא...

זכרונות
ואלך לי לים ואשב לי מול הגלים ואבנה לך ארמון מחול.
ואשאל אנשים אם ראו או שמעו,אם ידעו ולא סיפרו ,רק כדי לדעת,
שאת באמת אינך קיימת, שאת באמת עוד פיקציה מתוך סרט או שלא...

פנטזיה
"שכבתי עם ערבי" היא אמרה בצורה לאקונית.
"את מה?!" שאלתי מופתע.
"שמעת טוב מאד מה שאמרתי" היא השיבה ללא התרגשות רבה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
תחושתי
בין עצי השיטה והזית, בין פריחת החרוב,
בין עדרי צאן ובקר הפזורים במרעה שממול.
בסוף קיץ שעבר וחלף רק אתמול מול חיי.
את השארת מזכרות נשכחות

אהבה
חולם חלומות, אוהב נשיקות.
האם יש עוד מישהו בחייך?
לא מחפש בעיות. לא רוצה יריות

אהבה
אחרי הגשם, אחרי הטפטוף, אחרי הדמעות.
אין בשורות חדשות.
עננים שם ממעל מאיימים להמטיר להרטיב.
תסתכלי ותגידי תתנסי ותחליטי.

יחסים
אתה פוגע בי בכל פעם שאתה הולך.
בכל פעם שנפגשנו וחייכנו בסוף גם התפוצצנו.
ניסינו ללקט כוכבים הרחק אי שם.
בכל פעם שאהבנו ברחנו.

יחסים
מנסה לשנות, מנסה ליפות, לך קונה מתנות.
אך בלילה גב אל גב שם נשכב.
את רוצה פסק זמן,לבדוק ולתהות.

ייסורים
בגיא צלמוות אני עובר.
הלוך וחזור סובב סביב עצמי.
אולי הייתי, אולי טעיתי.
כי לא ידעתי לאהוב, כי לב לא היה שם, כך אמרה

יחסים
סיפרת לי על אהבה בחורף.
משהו קטן שנהפך למשהו גדול.
רמזת לי על הרגשה כזו של התחלה.
הרגשתי פרפרים בבטן, הרגשתי את חם גופך

בדידות
בין העצים לשיחים, בין הפרחים לקוצים בין השמש לירח,
אני עומד, אני רועד, אולי אני קצת בודד.
בין שקט לרעש, בין יום חול לקודש, בין אהבה לשנאה.
תמיד אותה ההוויה, תמיד תגיע עוד הפתעה.

יחסים
סיפורים וסרטים, אנשים ודמויות.
בלי לדעת לאן את בורחת מכאן.
מוציאה שם מכתב שעליך נכתב.
כבר שנים עברו ואנשים הסתלקו.

בדידות
בקו אחד מצד לצד.
עוד מסע תם אך לא נשלם.
האדמה עדיין חמה, טרם התייבשה.

יחסים
בלילות עייפים, בימים שוכחים.
גב אל גב הם ילכו שוב לישון עם תקתוק השעון.
והזמן לו עובר והכאב שוב חוזר.

מצב
המנגינה שהיתה פעם של שנינו נדמה.
האהבה הסתבכה או אולי ניגמרה.
הדירה שהיתה פעם מלאה בהמון התרוקנה.
האגם כבר קפא ואת ניראית לבנה.

גורל
כי מי מי מלח אני חושש ואם לא חושש אז אולי קצת פוחד.
נאמר לי שתיהיה זו אדווה.
האדווה שכחה ובמקום זה הגיע נחשול

מצב
הפסקתי לכתוב כי אני מכאיב לה.
כואב שם בלב, כמו חלב לנר מטפטף
כמו גיץ מתוך מדורה עוד אישה מקבלת כויה.
הפסקתי לכתוב כי מילים מכאיבות

מצב
לא מסתכלת ימינה ושמאלה, לפעמים גם לא אחורה.
חברים יש המון, בלי לספור כבר הגעת למיליון.
כי זמנך הוא זמני וזמני הוא זמנך.

יחסים
ואותי שם בפינה פצוע תשאירי לדמם.
ואראה אותך הולכת ואראה אותך לוחשת:
"לא רציתי, לא חשבתי, לא אהבתי"

מצב
ני זז מכאן, אני זז לשם אבל לא רוצה ללכת רוצה להישאר.
יש ימים כאלה, ימים של שאלה, ימים של אין תשובה ימים של חוסר
ודאות.
אבא חכה, אבא עצור אל תלך תישאר!

"החיים כמחזה" אמר אחד ונעלם.
השני חשב אחרת. הרי כל דקה היא מיותרת.
מנסים ומחפשים ניסים, וכבר לא בוטחים במעשים

מצב
נגמלתי מקר באמצע יום חמסין. ממשחקי מיטה שאין בהם אהבה.
נגמלתי מחיוך מלא עצבות ומנצחונות ללא סיפוק.
לפעמים תהיתי מה איתך ואיך זה מרגיש.

אהבה
סלחי לי על רצון של להיות שם ולהמשיך.
סלחי לי על אהבה בוערת וכואבת.
זה כמו אהבה שנשטפה בעוד סופה

כמיהה
רציתי לספר לך על טבעם של אנשים.
רציתי לספר לך על אופיים של ספקנים.
איך כל יום נופלים שם ילדים.
איך ישנם כאלה שבאים וכאלה שלא חוזרים.
ניסיתי רק לרמוז לך שישנם גם אחרים.

אכזבה
קחי אותי מכאן.
אני כבר לא מרגיש שייך . אני כבר לא מרגיש כחלק מהשלם שהיה שם
פעם.
בשמים עננים, עוד מעט יגיע גשם וישטוף את כל הרגש.
אנשים טהורים או רדודים יפים וגם מכוערי
תו יפה נקי או אולי עוד אקורד צורם

יחסים
אל חדרי היא נכנסת וישר מתפשטת.
מתקרבת נוגעת ורוצה כבר לדעת.
מול טיול כה קסום ונסיעה מהירה אל עתיד לא נודע.
את כה צעירה.

אהבה
פרפרים יש רק בשמים,ההרגשה לא תבוא לך בנתיים.
אנשים מסתכלים,אנשים תמיד רוצים להיות מאוהבים.
רוצים להיות מחוזרים ולפעמים מרגישים קצת נירדפים

כמיהה
כיוונים תמיד חיפשנו,
אהבות תמיד מצאנו.
בביתן אחד עמדנו,
לכולם תמיד שמחנו

מרב ידידות כבר לא רואים את האהבה.
אני כואב אני עוזב.
קשה מאד לומר אני אוהב.

כמיהה
ביומי האחרון של שארית חיי, הסתכלתי לה בעניים.
בין נסתר לנגלה, בין עבר להווה.
ראיתי חיוך, ראיתי היסוס ואולי גם פרצוף.

גומרים סיפור ישן ומתחילים אחד חדש.
שוכבים אחד ליד השני.
אומרת לי:"ומי אתה איש זר,ומה לך ולגילי,
ומה לך ולשמחתי?".

תחושתי
לא לימדו אותי לצעוק, כי ידעתי רק לשתוק.
בזמן שעבר, שעבר והיה.
בשנים שחלפו ועברו.
שלושה עשורים ועוד מחצית


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כל כך רציתי וקיוויתי.
כל כך אהבתי ונקשרתי.
כל כך תהיתי וטעיתי,

הרהור
איך זה מרגיש להיות כל כך חסר תועלת.
איך זה מרגיש לשבת בבית ולחפש עבודה.
פתאום לאחר גיל 40 אתה פחות רצוי, אולי גם פחות נחשק.
כל חיי עבדתי ופתאום נזרקתי.

אורבני
מסתובב בעיר זרה. כל כך שונה מכל עיר ישראלית, אמסטרדם.
המון אנשים ברחובות. המון נשים יפות.
גדולות וקטנות רזות ושמנות, בלונדיניות או סתם מחומצנות

היפרדות
מצאת לעצמך מיליון ואחת סיבות לא להיות לצידי.
ביום שהפסקת לאהוב, כבר לא היית איתי.
ואני מסתכל, מנסה להציל, אך הפרי כבר הבשיל.

זוכר איך אותך ראיתי שם נשבר, שם ניגמר.
איך בין רגע מאדם בריא, חזק ומחייך נשארו רק כמה פיסות בשר
וריח
משכר של דם.
זוכר איך צרחת, ופתאום שתיקה כזו.


ביקורתי
כאילו הכל היה בסדר וזה רק עוד איזה חלום בלהות.
כאילו רצינו באמת לאהוב,ולא למות ולהלחם על דברים שבאמת
אנחנו כבר לא מאמינים בהם.
כאיו הכל היה מושלם

ביקורתי
ותשאל לשלומה של יונה עייפה?.
כנראה נשחטה קצת לפני זמנה.
ותספר על אישה שאותך מטריפה.
למה תבכה שוב ילדי הטהור

בואי קטנה מלאכית אדומה.
נרקוד נשמח נצחק.
כי חולמים שם היינו, כי פגמים שם חיפשנו ואהבה גדולה החמצנו.

חיפשתי את העם הניבחר,
חיפשתי את עם הסגולה, חיפשתי איזה
ארץ שאומרים עליה שהיא ארץ זבת חלב ודבש

ביקורתי
ושוב אנו קוברים את מתנו.
ושוב אנחנו עומדים מעל הקבר הטרי, עדיין פתוח ומסתכלים
איך יורד לו הארון למטה.

כל כך הרבה מתים בזמן האחרון.
כל כך הרבה כאב וסבל.
אנשים ממשיכים ליפול אנשים מפסיקים ללכת.
כל כך הרבה מריבות ומלחמות וחוסר צדק.

היא ואני
את אומרת : בה נתחבק ונחייך לנו, פה ביחד, צמוד צמוד.
אבל מצטער אני , כי קר לי לידך, קר לי בסביבתך.
תיראי, קנינו בית. חתונה וילדים, החיים נראו כה מאושרים.
רעש המולה, תפאורה לחתונה

אהבה נכזבת
אבל היא כבר מזמן שכחה לתת ולהעניק,היא כבר לא רצתה יותר.
הכל ניגמר כן הכל ניגמר.
ראיתי אחד שחושב שהוא יושב על גג העולם,
ותהיתי אם זה לא הייתי אני,פעם מיזמן.

ביקורתי
הרי זה ברור שיגיע הפיצוץ, זה ברור ששקט לא יהיה כאן עוד הרבה
זמן.
מנסים ללכת בין טיפות הגשם, בין פתיתי השלג, ולא להרטב, לדלג
בין השלוליות. הרי זה בלתי אפשרי וזה דבר הניתן לחזות מראש.
מנסים להרוויח זמן,למשוך עוד ועוד,למתוח את החבל כמה שיותר

תגיד לי אתה שם למעלה, מה קורה?.
תגיד לי אתה שם למעלה,האם אני הבא בתור?.
תגיד לי אתה שם למעלה,למה עוד אחד נפל חלל?.


לרשימת יצירות התסריט החדשות
למה גמרת עם דנה?" שאלתי שוכב כולי על הבוץ.
אולי זז טיפה סרק סביבו ואמר בהתנצלות," כניראה בגלל
החורף".ולא הוסיף.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הנשק שהיה כבר דרוך עם כדור בקנה היה מופנה קדימה,האצבע היתה
על שמורת ההדק, אף אחד לא זז. שמעתי את הנשימות של אולי.
למרות שהיינו רטובים והיה קר נורא, לא הרגשתי כלום.
באותם שניות האנדרנלין רץ בכל הגוף והרגשתי דרוך כמו כספית.




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
"חיים הוא גדול
יותר, הוא גדול
יותר ממך, ואתה
זה לא אני.



אר.אי.אם
"מאבד את דתי"


תרומה לבמה





יוצר מס' 8847. בבמה מאז 28/12/01 17:38

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לתומר סקורפיון
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה