|
היפציע לי שוב בחלום אחרון
אותו חיזיון מהול בחזון
אותה אשליה מעודנת פנים,
השדה כבר חרוש
ולראשה עטרת פרחים.
|
שדות משתלחים לכל עבר,
פרדסים מדיפים ניחוחות,
הירוק מטביע חותם על העמק
ועוטף גוונים של פריחות.
|
לו הייתי, לו היית,
לו הכרתי פנייך, לו ידעתי קולך,
לו לא היית רק דמיון
הייתי מודה על עצם קיומך.
|
רציתי למצות את שטמון בחובה,
היא אלי התמסרה,
לא כפיתי עצמי על המילה הכתובה.
|
אם יבחין מרחוק בשחור שערך
ייזכר בבועה שנופחה אז,
הוא יחל להגביר צעדים לעברך, מסונוור,
כבר ישכח משקעי העבר.
|
|
|
מי בכלל מאשר את
כל הסלוגנים
האלה? מי האנשים
שבלחיצת כפתור
יכולים למחוק את
הדברים הכי
חשובים לי?
תגובת זה שמאשר
את הסלוגנים:
אני יחיד, ולא
רבים. פעם מאשר
הסלוגנים היה
בועז, אחר כך
היה אחד שמאשר
את הסלוגנים.
עכשיו זה רק
אני. אם את
קוסית ולא
קטינה, תשאירי
מספר טלפון
בסלוגן. |
|
