|
היפציע לי שוב בחלום אחרון
אותו חיזיון מהול בחזון
אותה אשליה מעודנת פנים,
השדה כבר חרוש
ולראשה עטרת פרחים.
|
שדות משתלחים לכל עבר,
פרדסים מדיפים ניחוחות,
הירוק מטביע חותם על העמק
ועוטף גוונים של פריחות.
|
לו הייתי, לו היית,
לו הכרתי פנייך, לו ידעתי קולך,
לו לא היית רק דמיון
הייתי מודה על עצם קיומך.
|
רציתי למצות את שטמון בחובה,
היא אלי התמסרה,
לא כפיתי עצמי על המילה הכתובה.
|
אם יבחין מרחוק בשחור שערך
ייזכר בבועה שנופחה אז,
הוא יחל להגביר צעדים לעברך, מסונוור,
כבר ישכח משקעי העבר.
|
|
|
פעם, הייתה במה
קטנה ומוזנחת.
יום אחד, פגש
בועז בבמה, ונשא
אותה לאישה.
מאז היא במה
חדשה.
מתוך קורת חייו
של בועז חדשה,
פרק 7 "החתונה". |
|
