|
היפציע לי שוב בחלום אחרון
אותו חיזיון מהול בחזון
אותה אשליה מעודנת פנים,
השדה כבר חרוש
ולראשה עטרת פרחים.
|
שדות משתלחים לכל עבר,
פרדסים מדיפים ניחוחות,
הירוק מטביע חותם על העמק
ועוטף גוונים של פריחות.
|
לו הייתי, לו היית,
לו הכרתי פנייך, לו ידעתי קולך,
לו לא היית רק דמיון
הייתי מודה על עצם קיומך.
|
רציתי למצות את שטמון בחובה,
היא אלי התמסרה,
לא כפיתי עצמי על המילה הכתובה.
|
אם יבחין מרחוק בשחור שערך
ייזכר בבועה שנופחה אז,
הוא יחל להגביר צעדים לעברך, מסונוור,
כבר ישכח משקעי העבר.
|
|
|
אני לא מבין למה
אנחנו צריכים כל
הזמן לשפר את
המפציצים שלנו.
מה כל האנשים
שהפצצנו עד
עכשיו התחילו
פתאום להתלונן?
לא זוכר איך
קוראים לו, היה
לו תפקיד צבאי
חשוב בריטניה,
אבל אין מה
להגיד - הבנאדם
צודק! |
|
