|
היפציע לי שוב בחלום אחרון
אותו חיזיון מהול בחזון
אותה אשליה מעודנת פנים,
השדה כבר חרוש
ולראשה עטרת פרחים.
|
שדות משתלחים לכל עבר,
פרדסים מדיפים ניחוחות,
הירוק מטביע חותם על העמק
ועוטף גוונים של פריחות.
|
לו הייתי, לו היית,
לו הכרתי פנייך, לו ידעתי קולך,
לו לא היית רק דמיון
הייתי מודה על עצם קיומך.
|
רציתי למצות את שטמון בחובה,
היא אלי התמסרה,
לא כפיתי עצמי על המילה הכתובה.
|
אם יבחין מרחוק בשחור שערך
ייזכר בבועה שנופחה אז,
הוא יחל להגביר צעדים לעברך, מסונוור,
כבר ישכח משקעי העבר.
|
|
|
יום אחד כל
הלחצנים של
הטלפון עשו
מסיבה.
פתאום סולמית
שומעת צלצול
בדלת, פותחת
אותה ורואה
נקודה קטנה.
"הלו סולמית",
אומרת הנקודה,
"את לא מזהה
אותי? זאת אני,
כוכבית. שמתי
ג'ל."
אפרוח ורוד חולק
זכרונות מהמוסד
הסגור |
|
