|
עץ האם הניב פרותיו
ניצני האביב הגיעו
עוד עלה נושר בסתיו
האפלה כיסתהו
|
ראיתי אדם הנישא על עב
כדרור היה הוא תר במרחב
הושטתי יד אל זה החלום
הלא חלומות נשאוני עד הלום
|
אל תוותר על תקווה אחרונה
לך כבפעם הראשונה שראית דרך
גם לפרחים רמוסים יש אהבה לעולם
כן צבעם ולהבתם לא תיבול
|
סבתא על הגג, כיסא מתקפל קטן,
ואני איתה, דומם וקשוב,
כוס ישנה, לימון טרי, מתכון ישן ללימונדה סחוטה.
עבר ועתיד אחים ידידים שכנים ותיקים בשיר החיים.
|
הוא הלך עם הזרם, הלך והלך,
זהו סיפורו של אדם שנשכח.
אף לאושר לא זכה האדם,
כי הנהר ששחה בו היה מזוהם.
|
יחף על סלע בשפת אגם
סדין פרוש חלק כחלחל
אדוות שזופות מלטפות רגליך
התרגיש אם יקרעו בגדיך
|
כל התחלה זה סוף של משהו אחר,
ובסוף הכל מתחיל ועובר.
לתת זה לקחת ולאהוב זה לתת,
מה לכולנו חסר באמת?
|
בבואתי במי אגם צלולים,
יתום מן העלים.
השבתי,
כבר עייף,
לא נווד הנני.
|
גם הוא איבד אורו כמותם, אך אותם קברו עוד בילדותם,
העלטה חורצת, עמוק בבשרו,
לא ייתם מסעו עד שישיב אורו,
חשיכה
|
|
|
