|
אמרת שתבואי בגפך וחיוכך ורוחב שפתייך
|
הזמן חולף ואת הנך כבראשית
|
בין לבין אני מהרהר מה היה קורה אלולא הייתי אני
מה היה קורה לו הייתי אחר
מה היה קורה לו היית אחרת.
|
הייתי רוכב על סוס לבן
למרחקים כבירים רכבנו יחד
|
אל תבכי דמעותייך קודש
אל תדאגי זכה כתכלת.
רוצי בשדות הפתוחים
נשמי את ריח הורדים
|
מתק שפתייך הותיר בי דם
נשך דמעותייך נקם במעשיי
אלולא הייתי אדם הייתי חיה
טורפת
נושכת
משחיתה
|
מדבר חולות רוח עכורה השמש אט אט מתקרבת לשקיעתה
מכסה את השממה הזאת בצל וגם אותי
|
בועט ובועט כוולד לפני יציאתו לעולם.
בועט ונאנח, נאנח ובועט.
|
החמה נטתה ימה
ומקדמה לא נערם דבר
אוושת המלים שלה
נגסו באוויר החם
|
לפעמים תחושת הריקנות דוחפת בי
|
זה תוקף פתאום כגל שוטף
ולא מרפה
אתה רוצה לצאת ולחפש
אך הלכת לאיבוד ערירי ובודד
|
החיים מפחידים. בעבר, כשהייתי ילד זעיר, חשבתי שהם יפים. תרתי
אחר הדברים הקטנים והפשוטים בחיים...
|
|
|
מתי בפעם
הראשונה מופיע
"בועז רימר"
בתנ"ך? |
|
