|
אבוד, מחפש מטרה...
ובנתיים חי...
תקווה מאז 1989
השמש עלתה אט אט מהעננים כשיצאתי מן הדלת חצי לבוש, נותן
לאלוהים ולגורל להוביל אותי באשר אלך. מחוסר חולצה, אנשים
הסתכלו עלי במבטים מלוכסנים, תוהים מיהו התימהוני שהזדמן הפעם
לעבור ברחוב שלהם.
|
תמיד היה בו משהו מוזר. אולי ההליכה שלו, אולי הדיבור שלו,
ואולי בכלל הגבות שלו. מה שזה לא היה, תמיד ידעתי שהוא לא סתם
בן-אדם רגיל. אחרי הכל, הוא היה החבר היחיד שלי.
|
בתוך החשכה,
נקודת אור בודדת,
מנצנצת וכבה.
|
אחי, מעולם לא נפגשנו,
אך תמיד היית בליבי.
|
בצד השני של הגדר
יש חית טרף
כך אמרו לי.
|
אני הולך ברחוב,
מציץ לבתים,
רואה מחזות
ושומע סיפורים.
|
מרחף באוויר
מנסה לנשום
מנסה להתעורר
אבל ממשיך לישון...
|
וכל הזמן הזה,
בחושך, בחוץ חיכיתי,
שהדלת תפתח,
ואוכנס לביתה.
|
רוח נושבת מעל מדבר שקט
רחשי הלילה עוד מהדהדים בראשי
נושם אויר חם, מעל מצוק הרים רותח
הופך את הנפש לצחיחה, שוממת.
|
קולך מעבר לים, נסחף,
קורא לי בלחש.
האם אשוב להיות איתך,
כשאת לאופק נוסעת?
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
לו צריחים לטט
לילדים כתנים
לחטוב בבמה
כדשה!
ילדה גדולה עם
חזון |
|
