|
ספק ילדה, ספק אישה
כותבת הרבה אבל בעיקר לעצמה
מנסה להיפתח לעולם
אפילו שזה קשה.
להתאבד זה קיצוני כבר עדיף לחיות באשליה שטוב לך.
מאוחר מידי, ניפצת לי אותה.
|
אתה ישן והיא יושבת בכיסא המחשב החדש שלך, מסתכלת איך אתה זז,
איך השמיכה מלטפת לך את העור, וכשקצת נמאס לה לבהות בך היא
מתחילה להסתכל על החדר, מנסה להבין מי אתה דרך החפצים
והתמונות, דרך הריחות.
|
ללטף אותך עם הציפורניים בעדינות
ושתחבק אותי יותר חזק, ממש צמוד
לומר לעצמי שזה אסור, שזה לא נכון
ולהמשיך.
|
האדמה נשמטת מתחת לרגליי
החלון של הבניין גבוה כל כך
לא יודעת בדיוק מתי
אך עוד מעט אהיה אתך.
|
אז איך זה שהתבגרתי למרות שהבטחת
ולאן נעלמו טינק והאבודים
ואיך זה שכל הילדים הקטנים
לוקחים את הנשק ועולים על מדים?
|
ואין עוד איש מלבדי שיוכל לרמוז
שהלבד שלי מעיק עליו
שהבדידות שלי קשה מדי
שיש לגשת ולגעת
ולראות שאני שם
|
כשעברת מולי ברחוב
בדרך לצד שני
והכתף שלך נגעה בי רק קצת, כי מעדת לא בכוונה
חשבתי שראיתי איך את מכירה אותי
ואיך אני מכיר אותך
|
כלומר, אני רוצה
ולא רוצה
ולא יודעת. ואוף איתך.
|
|
|
