|
באותו יום שישי היה לסבתא שלי יום הולדת 89. שנינו היינו מאז
ומתמיד אנשים של בוקר ומשכימי קום, אז הגעתי אליה בשמונה
בבוקר. לאפות בלעדיה היה פחות נחמד, גם משום שאף אחד לא שטף
אחריי את הכלים, אבל בעיקר משום שתמיד משהו היה חסר בסופו של
דבר
|
למחרת היה היום הראשון שבו לא אכלתי כלום. לא עשיתי זאת מתוך
החלטה נחושה או דרך חיים, בכלל לא. הייתי פשוט כל כך חרדה
מהשיחה הצפויה בערב ומההחלטה הנדרשת ממני. הסתובבתי במעגלים
בבית, והסערה החשמלית שהתחוללה במוחי הייתה יכולה לספק חשמל
|
|
|
הסלוגן הזה לא
לא יתפרסם
wanna be
סלוגניסטית,
מנסה להתחכם |
|
