|
באותו יום שישי היה לסבתא שלי יום הולדת 89. שנינו היינו מאז
ומתמיד אנשים של בוקר ומשכימי קום, אז הגעתי אליה בשמונה
בבוקר. לאפות בלעדיה היה פחות נחמד, גם משום שאף אחד לא שטף
אחריי את הכלים, אבל בעיקר משום שתמיד משהו היה חסר בסופו של
דבר
|
למחרת היה היום הראשון שבו לא אכלתי כלום. לא עשיתי זאת מתוך
החלטה נחושה או דרך חיים, בכלל לא. הייתי פשוט כל כך חרדה
מהשיחה הצפויה בערב ומההחלטה הנדרשת ממני. הסתובבתי במעגלים
בבית, והסערה החשמלית שהתחוללה במוחי הייתה יכולה לספק חשמל
|
|
|
חבר שלום,
בסלוגן
אומנותי,
(אתם בטח
אומרים עכשיו,
מה זה סלוגן בלי
תוכן - אין דבר
כזה!.
אז יש לי חדשות
בשבילכם,
בסלוגנים כמו
באומנות,
אוננות,
פוליטיקה,
ויהדות, אין דבר
כזה שאין דבר
כזה, פשוט
אין!) |
|
