"היא מכורה לתאטרון, היא אוהבת תאטרון, היא חושבת,
שהיא משרתת את האנושות, את האמנות הקדושה, אבל
בשבילי, התאטרון של ימינו הוא לא יותר משגרה,
מוסכמה. אחרי שעלה המסך, כשרונות כבירים, כהנים של
אמנות קדושה, מחקים, איך אנשים אוכלים, שותים,
אוהבים, הולכים, לובשים מעילים; הכל בתאורה
מלאכותית, ובין שלושה קירות. ומתוך כל מיני תמונות
וביטויים נדושים הם מנסים לדוג איזה מוסר - מוסר
קטן, שימושי..."
(מתוך "השחף" של אנטון צ'כוב)
