|
יליד 1980, שהיגר בשנות העשרה שלו מחולון הנאווה אל
צפון תל אביב הפרועה.
אינציקלופדיה מהלכת למוזיקה וקולנוע,
שנשטף, בטח גם ברגעים אלה, בגשם של מינוחים
פסיכולוגיים שמזכירים לו שמישהו אמר שמטרת המדע היא
להוכיח שלחמור יש שתי אוזניים.
סטודנט בחממת אוניברסיטת ת"א לתקשורת ופסיכולוגיה.
לפידבקים ונאצות יצירתיות בלבד,
אתם יודעים מה לעשות.
ובכוכב נולד שהוא הדף יוצר הפרטי שלי,
המערכת מקדמת את "אווזים",
הקהל בחר ב"אני אוהב אותך",
ואני את "חיוך אמיתי", אנדרדוג מרגע היוולדו.
אני רוצה לעזוב ולא יכול. ככה זה כשבחורה מספרת לך שפעם היא
ניסתה להתאבד.
|
העולם הינו משחק. אלוהים קבע את לוח המשחק ובני האדם את חוקיו.
|
...התשובה על קצה הלשון שלכם
|
דבייב היה בחור גדול, דובי במחלקה שלנו (שכמו כל בחור במידותיו
בצה"ל, היה המאגיסט).
|
אני יודע שאת אומרת לי שזה לא טוב להגיד לה כל הזמן שהיא יפה,
שהיא לא תחשוב שזה כל מה שחשוב. שזה כל מה שהיא. אבל מה אני
יכול לעשות, היא פשוט כ"כ יפה. יש לה את החיוך שלך, והעיניים
שלך, ותנוכי האוזניים שלך, וכולה את מיניאטורית, כאילו אלוהים
נתן לי הזדמנות להכ
|
אני לא באמת משוגע. אני לא חושב שילד יכול להיות משוגע. אבל
אמא שלי משוגעת. זאת אומרת לקחו אותה לבית החולים וזה הספיק
לאימהות להזהיר את ילדיהן המסריחים מפני התרועעות איתי, כמו
שהרחיקו אותם מדוני, הילד המפגר, מפחד שמה שיש לו זה מדבק
|
זה בסדר, הוא היה גבר מספיק שנים. איזה נפלא זה היה יכול להיות
לו היינו חצי חיינו מבלים במין השני, מתחילים מההתחלה, חווים
את גיל ההתבגרות, ומתים כשאנחנו יודעים את שני צדדי הסיפור.
שלמה נשכב על הדשא.
|
הבטתי במודעה על לוח המודעות בה נכתב "ברטה לובינסקי היא זונה
מטונפת". לכסנתי מבט הצידה אל ברטה, אישה נשואה כבת שבעים
להערכתי.
|
ואם לא אני אז מישהו אחר יעשה את זה, וכל מיני משפטים שירדימו
את הג'ימיני קריקט על הכתף שלי, שיקבל סטירה מהזין שלי ויישאר
מעולף על הכתף שלי.
והיא תיקח את הליתיום שלה וגם אני...
|
"אני מצטערת אדון רומנוב, הוא איבד שליטה על הכדור" אמא שלי
אמרה למכולתניק שמצידה חייך את חיוך השיניים התותבות המבהיק
שלו, ומצץ סוכריה. הוא היה משוגע על סוכריות. היה מסוגל כל
היום לשבת ולמצוץ אותן, עם השיניים שלו לידו בצנצנת, עד שלקוח
נכנס.
"זה שאת מצטערת
|
"עישנו שעווה" אריק אומר, והמבט של שנינו עובר לאיטו אל הנר
שאיתו הדלקנו את הבאנג, והוא נראה קטן משהיה קודם, כנראה כי
יתרתו נמצאת על תחתית הבאנג ועל דפנות הריאות שלנו.
"אנחנו הולכים למות" אני אומר בחיוך, כמעט בתקווה. דווקא
בהודו.
|
הכל התחיל ביריקה שנחתה על כתפו. שלמה הסתובב. מאחוריו...
|
והוא בכלל לא התכוון.
הוא הרגיש כמו בסיוט שלו מהילדות, כשהשד נותן לו שלוש משאלות,
שיגשים, רק שהג'יני דיסלקט. אלון מבקש עור חלק כמו תינוק ומוצא
בידיים שלו עור של תינוק בלי תינוק בפנים.
הוא בסה"כ אמר לה להיפטר מהתינוק. והיא נפטרה. לגמרי. מתה.
|
היד של נועה רעדה ונשפך לה מהכוס אל תוך המחשוף. על השד הימני
יש לנועה נקודת חן קטנה-גדולה, תלוי את מי שואלים, נקודה
פרטית.
|
אני מלקקת את המכסה של המילקי, כמו הקולגה בפרסומת, והופכת את
הגביע, נותנת לשוקולד הכבד לדחוף את הקצפת ולצנוח לאיטם ואז
פתאום מהר, באותו הגורל, אל הפח.
|
אורי אומר לי שלאהוב פופיקים זה דבילי, כי כולם נראים אותו דבר
והם לא משמשים לכלום ואני אומרת לו שזה לא נכון, שיש
|
זה הבן אדם העשירי היום שרואה לי את הכוס. זה כל מה שעינת
מצליחה לחשוב.
עד היום חמישה אנשים ראו אותו. ארבעה גברים ואישה אחת.
הגניקולוגית שלה.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
אמא שלי אומרת
שהיה פה שמח
לפני שנולדתי.
נוי-נוי |
|
