|
כשהמחשבות הופכות למילים שהופכות לרגשות יש שניה אחת
שבה הכל נראה שונה.
היא אחותי אבל זרה לי
כי לא שיחקנו באותה החצר
היא לא יודעת
|
קר,
ואני נשברת מהכל
אני חושבת שהגיע הזמן
להניח את המכחול
|
הרמת את ראשך המכוער
ואני כבר לא יודעת מי אני
את כבר לא מלטפת או מרגישה אהבה
אני יודעת שאני מתמסרת
בקלות יתרה מדי
אותי את תאהבי
|
האיש הזה אשר קשור בטבעת לאחת
מוריד את הטבעת כי אוהב כל כך
מנסה להסתיר את האיוולת
|
הם עבדו את השדה בשביל לזרוע בו שנאה
הם עבדו את השדה בשביל להרוג אהבה
הם נתנו לי אקדח, ואמרו תהרגי את עצמך
הם נתנו לי סכין, ואמרו סובבי בליבך
|
יהיה כמו שאמרת שיהיה
אני לא אומר מילה
לא אתווכח איתך
כי עכשיו, אני מבינה
|
לקחת ילדה
אל תשכח שהיא
גודלת
ואולי יום אחד גם היא תראה
שיש לאן ללכת מאחורי
הדלת.
|
פרח בר - אבל בעצם עשב שוטה
כל כך בולט - אבל כל כך בלתי נראה
|
לו יכולתי לשמח אותך
להעלות חיוך על פניך
הייתי נותנת הכל,
הורגת את כל שונאיך
|
לי שתי עיניים, אף
גם שפתיים
שתי ידיים שאוהבות לבנות
|
זה כמו לטבוע במים רדודים
לראות אבל לא להריח את הוורדים
זה כמו טיפת דם
|
שוב העצב
ממלא כל נשימה
שוב אני נקרעת
בשקט עם עצמי
|
אני לא מצליחה לעצום עיניים
בלי ללכת לאיבוד
רגע אחד אני כל כך חזקה
רגע שני בא לי למות
|
ויש מצבים שבהם גם חום השמש
פשוט כבר לא מחמם
|
סליחה על זה שאני עוד אני
למורות הימים השונים
סליחה שאני לא מבין את המלחמה
שכולם מבינים
|
כל הטוהר הזה שבה
נעלם כאשר חוטא בה מסתכל
שוחט בה כל רגש, כל מיתר אהבה
|
אחרי כל מה שנאמר
אחרי כל מה שנעשה
אני עדיין חושבת עלייך לפעמים
|
אילו יכולתי לקחת בקבוק וליפול לתהום שבה...
אילו יכולתי ללכת לישון בלי הפחד של היום שיבוא
אני לא גבוהה כמו העצים, ולא זוהרת כמו השמש, האש
אמא,
|
שוב פעם אתה שולח יד גדולה
ללטף את ראשי
שוב פעם אני צונחת
על החזה שלך
כאילו הוא שלי
|
את כל המילים שלך
אתה לוחש לי בשקט בשקט
אולי אתה מפחד שאני אשמע
|
קח הכל,
הידיים המושטות שלי,
העיניים הבוחנות אותך,
רק אותך...
|
אולי הסוד שתרצי להבין מסתתר בין הצללים
אל תרימי ידיים לשמים בשאלות
אמא שלי, אמא שילדה אותי בצעקות
|
מתנדנד
ונופל
וזה לא קל
כשהכל מתבלבל
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
צביקה פיק עשה
קאמבק. במסיבת
יומולדת של חבר
שלי. אני לא
הולך למסיבות
יומולדת יותר
"השנון" מתוסכל
ממצב הצביקה פיק
בארץ |
|
