[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשהמחשבות הופכות למילים שהופכות לרגשות יש שניה אחת
שבה הכל נראה שונה.




לרשימת יצירות השירה החדשות
כיביתי את האור
הלכתי

היא אחותי אבל זרה לי
כי לא שיחקנו באותה החצר
היא לא יודעת

קר,
ואני נשברת מהכל
אני חושבת שהגיע הזמן
להניח את המכחול

הרמת את ראשך המכוער
ואני כבר לא יודעת מי אני
את כבר לא מלטפת או מרגישה אהבה
אני יודעת שאני מתמסרת
בקלות יתרה מדי
אותי את תאהבי

האיש הזה אשר קשור בטבעת לאחת
מוריד את הטבעת כי אוהב כל כך
מנסה להסתיר את האיוולת

הם עבדו את השדה בשביל לזרוע בו שנאה

הם עבדו את השדה בשביל להרוג אהבה

הם נתנו לי אקדח, ואמרו תהרגי את עצמך

הם נתנו לי סכין, ואמרו סובבי בליבך

יהיה כמו שאמרת שיהיה
אני לא אומר מילה
לא אתווכח איתך
כי עכשיו, אני מבינה

לקחת ילדה
אל תשכח שהיא
גודלת
ואולי יום אחד גם היא תראה
שיש לאן ללכת מאחורי
הדלת.

פרח בר - אבל בעצם עשב שוטה
כל כך בולט - אבל כל כך בלתי נראה

השלווה מרבה לבקר המון

לו יכולתי לשמח אותך
להעלות חיוך על פניך
הייתי נותנת הכל,
הורגת את כל שונאיך

לי שתי עיניים, אף
גם שפתיים
שתי ידיים שאוהבות לבנות

זה כמו לטבוע במים רדודים
לראות אבל לא להריח את הוורדים
זה כמו טיפת דם

שוב העצב
ממלא כל נשימה
שוב אני נקרעת
בשקט עם עצמי

אני לא מצליחה לעצום עיניים
בלי ללכת לאיבוד
רגע אחד אני כל כך חזקה
רגע שני בא לי למות

הרהור
ויש מצבים שבהם גם חום השמש
פשוט כבר לא מחמם

סליחה על זה שאני עוד אני
למורות הימים השונים
סליחה שאני לא מבין את המלחמה
שכולם מבינים

כל הטוהר הזה שבה
נעלם כאשר חוטא בה מסתכל
שוחט בה כל רגש, כל מיתר אהבה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אחרי כל מה שנאמר
אחרי כל מה שנעשה
אני עדיין חושבת עלייך לפעמים

אילו יכולתי לקחת בקבוק וליפול לתהום שבה...
אילו יכולתי ללכת לישון בלי הפחד של היום שיבוא
אני לא גבוהה כמו העצים, ולא זוהרת כמו השמש, האש
אמא,


שוב פעם אתה שולח יד גדולה
ללטף את ראשי
שוב פעם אני צונחת
על החזה שלך
כאילו הוא שלי

את כל המילים שלך
אתה לוחש לי בשקט בשקט
אולי אתה מפחד שאני אשמע

קח הכל,
הידיים המושטות שלי,
העיניים הבוחנות אותך,
רק אותך...

אולי הסוד שתרצי להבין מסתתר בין הצללים
אל תרימי ידיים לשמים בשאלות
אמא שלי, אמא שילדה אותי בצעקות

מתנדנד
ונופל
וזה לא קל
כשהכל מתבלבל




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
תגידו, הראש
הצורח לא מזכיר
לכם את "החומה"
של פינק פלויד?


תרומה לבמה





יוצר מס' 46138. בבמה מאז 15/12/04 20:44

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לתומה משה
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה