|
יליד 82, גיטריסט בעבר, בסיסט בהווה.
רוב מה שיש כאן זו הסטוריה עתיקה.
ניסים היה בחור רגיל פחות או יותר, היה לו אכפת מכל מיני דברים
(שזה החלק הרגיל פחות), והיתה לו מאז ומעולם יכולת התבטאות של
קוף (שזה החלק הרגיל יותר).
|
שני הייתה הילדה הכי יפה בכיתה.
כולם אהבו אותה, המורה תמיד נתנה לה לקשט את הלוח לכבוד שבת,
ולהביא פרחים מהגינה לקבלת שבת.
|
כשיעל הייתה קטנה, הייתה לה מלחמה עם העציצים.
באותם ימים, עוד לא היה לה את היכולת לכפות את רצונה על הצומח,
מאחר והצומח(שהיה אז גדול ועצום לפחות כג'ונגל), כפה לרוב, את
רצונו- עליה.
(וזה בניגוד ליתר-ולמרבה התדהמה, סיפור אמיתי לחלוטין)
|
שלושה מטר ממני מישהו חותך פיתות, כנראה העובד של הפלאפל.
הערמה מגיעה לתקרה והפיתות נשפכות על הרצפה, נמרחות על התקרה.
פיתות עד הנצח. הוא בטח עובד שם כבר כמה שנים. תקוע בלולאה
שלו.
|
עוצר אוטובוס (מן הסתם אם בורקס עולה 6 שקל וזו תחנה מרכזית אז
מתי שהוא חייב להגיע אוטובוס).
אנשים יורדים ממנו תימני זקן חוסם את הדרך בהליכה צליעה כזו,
מאחוריו איזה איש הי-טק ואיזה ערביה שמנה.
ומאחורי הערביה אני רואה פנים מוכרים.
|
אופק.
אי שם במרחק שלא משנה שום-דבר לאף-אחד,
מתאחדים אדמה ושמים.
|
הבכי החלש ששומעים בכל מקום
הוא עדות לטבח שנפסק פתאום
פתאום מבינים
הסיוט היה חלום
|
יזכור עם ישראל איך ביום הזכרון-
שכחתי את בניו שנפלו.
|
העורב, כצל על רקע הזהב של אופק הדמדומים
עוד משק כנפיים עוד נצנוץ זכות
זהו סוף השמש
חשכה יורדת ברכות
|
ראוי שייכתב, ואם נכתב - אז שיוזכר. סיפורו של ג'ובניק.
שנפל סתם, במלחמה מיותרת, שכל מטרותיה היו פוליטיות.
|
אם כבר מחדשים, אז לפחות שיהיה Fאנקי.
|
|
|
שלום ח. נחמן
ביאליק
ערוך את
הדפיוצר
(עקב עומס,
אפשרויות
העריכה
חסומות כרגע)
אל הדפיוצר שלי |
|
