|
כאן בחוף, החיים
כמו תווים מתנגנים
בימים זיכרונות הוא
משמיע.
בלילות הוא סוגר
שעריו לזרים
|
זה הכל התחיל כשהתאהבתי, באותה נערה
ומאז מהלך בערים עתיקות
רחובות ללא מוצא.
בתוכי אני חוזר, אל רגעים יפים יותר
|
|
|
יש גם ארכיון
לסלוגנים, או
שכל מה שלא
מאושר זה בעצם
הארכיון,
זה משנה שגם אני
לא מאושר?
סרן בנימין
גלעד, לא מוכן
להשלים על
הפסילה! |
|
