|
ועצמת עיניים אל מול היפעה
כתינוק שאור השמש סנוורה
|
מעל נחל עז של שקט, עוד עמד החזיק ברוח
זה החבל, הנובל
|
בליל חורף גשום,
חשקתי בו כלהבה
|
בליל חורף גשום,
חשקתי בו כלהבה
|
וראיתי כאב שבכה בנפשו
ובאופק הים ריח טחב.
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-לא, ודאי חלה
טעות.
-צר לי על האשמת
השווא. קבל את
התנצלותי הכנה.
-זה בסדר.
אפרוח ורוד,
מוכיח שאפשר גם
אחרת. |
|
