|
"אמרו עליו שהוא מתנהג בסנוביות. או שהוא פשוט אפאתי
לסביבה, שהוא אדיש, ושלא אכפת לו מאנשים אחרים. אבל
בעצם, הוא לא היה אף אחד מהדברים הללו. הוא אפילו
היה די ההפך מזה.
זאת אומרת, זה לא שהוא היה סנוב, אלא שסתם הרבה
פעמים היה נראה לו מיותר לפתח שיחה עם מישהו. וזה
לא שהוא היה אפאתי, אלא פשוט שהוא היה חושב יותר
מדי, ועושה קצת פחות. וזה גם לא שלא היה אכפת לו,
להפך, בדרך כלל היה יותר מדי אכפת לו, רק שהוא לא כל
כך ידע איך להראות את זה, במיוחד לאנשים שהוא אהב."
תום קלס, יליד 1980, מתגורר (למרות שהוא לא ממש נמצא
שם) ברחובות, וחולם בלילות על אפריקה.
הוא תמיד היה עונה להם את אותה תשובה. אותו משפט בדיוק.
באותו מבטא, את אותן שתי מילים פשוטות. "אין לדעת", הוא היה
אומר להם, "אין לדעת".
|
אתמול בערב שוב נתתי לגוף שלי להסתובב חופשי. לא היה לי כוח
לצאת, אז נשארתי בבית, הלבשתי אותו בבגדי יציאה חגיגיים כאלה,
נתתי לו את המפתחות של האוטו, וביקשתי שלא יחזור יותר מדי
מאוחר, כי אני לא אוהב לקום עייף בבוקר.
|
אני יכול לחוש את נשימותיה מרקדות על צווארי, ואת גופה רוטט
מעונג כשידי מטיילת לאורכו ולרוחבו כתרמילאי אבוד בתוך מדבריות
חול אינסופיים. גלים חמים עולים ומציפים אותי מבפנים, מטלטלים
ומאיימים להטביע את רפסודת לבי הרעועה ולנפצה לרסיסים בעוצמה
על צוקי השגעון.
|
בכל פעם שהוא היה רואה אותה הוא היה מרגיש מין כאב חזק כזה
בבית החזה. מין דפיקות כאלו שלא פוסקות, כאב שהיה יכול לגרום
לאנשים לחצות את הקו הדק שבין שפיות לשיגעון. בוקר אחד, הוא
ראה אותה הולכת לבית הספר. הכאב שוב התחיל, אבל הפעם היה לו
רעיון מבריק.
|
לאט לאט, אחד אחרי השני, מקל אחרי מקל, הן כולן יוצאות לי
מהראש. מפתיע לגלות איך מקל אוזניים כל כך פשוט, מסוגל לבצע
משימה כל כך קשה ומסובכת. עוד מקל יוצא, עוד מקל נכנס, אוזן
ימין, אוזן שמאל, ושוב חוזר חלילה. כל מקל משומש יוצא כשהוא
עטוף באחת מהן.
|
כשהיא תהיה גדולה היא תתחתן עם תנור. היא כל הזמן אומרת שקר
לה. זה מין קור טבעי כזה שלא עובר, קר לה בפנים. היא אומרת
שזה בגלל החורף שהוא יותר מדי ארוך, אבל אני חושב שזה בגלל
שהיא צריכה מישהו שיחמם אותה.
|
"מה אתה רוצה שאני אהיה בשבילך, חברה, ידידה, אימא, תגיד לי,
אבל לפחות תגיד משהו, ותפסיק להסתכל עלי במבט המטומטם הזה."
הסתכלתי עליה כמו מתוך חלום. היא ממש יפה כשהיא כועסת. הגבות
הקטנות שלה מתכווצות ככה, והמצח החמוד שלה מתקמט בעדינות.
ואז אמרתי, "כיור".
|
בבואי לפגוש נערה
אעטוף עצמי בחליפה של אבהות,
אתכסה במעיל של תובנה עמוקה וחודרת,
ועל פני אעטה מסכת בגרות.
|
כשאתה לבד
המרחק מהבית הוא המרחק מעצמך
פעם רחוק
פעם קרוב
אך כל עוד לא הגעת
צריך להמשיך ולצעוד.
|
ובעוד ריח הבצק החם מתפתל מתנורי ההיסטוריה
אל נחירי הווה אפי,
קיבתי מתכוננת להתמודדות עם טעמו של לחם הכאב
שהוציאו זה עתה ידיים מגואלות בדם מתנורי הקטל במאפיות של
מלחמת האחים.
|
תנועת אצבעה הדקה מפסלת
בשכבות האבק הרב שעל שולחן העץ העתיק
כדחפור ישן המאמץ את כל כוחות סוסיו לפנות
מן הכביש את שכבות השלג שנערמו בסופת ליל אמש.
|
|
|
102. עופר רך
משוח בדבש וזרעי
פרג.
מתוך אלף ואחד
אובייקטים
למישגל |
|
