[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
כלום


אל היוצרים המוערכים על ידי תום כרמל
חודשים שהעמוד הריק הזה היה חזק ממני,
כמעין מנסה לכפות את שתיקתו,
או אולי פשוט נענה לצעקתי השקטה,
לנוח, שהיתה מילה יפה ללותר.

מפחדת לומר "אני כאן".




לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
דאגת שהמרחק יחבק,
עד שהמציאות תשקע,
וניגע שוב,
ברגשות עטופות במילים.

להיות בובת "אני-כלום" על חוטים.
מי היה מאמין שאנשים יאהבו את זה?

כל נסיון פלישה מצידכם, מעביר בחלל זרמים,
ואין ביכולתי להתחמק מהם.
אם רק הייתם מנסים להקשיב ולא רק לשמוע,
הייתם מבינים,
שבכל מימד יכול להמצא רק אדם אחד,
או יותר נכון,
שברי אדם שמחכים להתאחד שוב.

הכלום הזה שואב אותי לתוכו,
שואב ממני את עצמי.
אני לא מצליח לראותני.
אני נעלם.

המאבק הסתיים,
שורת הלוחמים צועדת בדממה,
אל עבר התהום,
ומבטיהם חתומים.
הלב,
נדמה שנעקר כבר מזמן...

שנים שאתם שופטים אותי,
בלי שבכלל תהיו נוכחים.
שופטים אותי דרך עצמי.

הכל כל כך מסובך כאן.
נערם שכבות על גבי שכבות,
עד כי קצה החוט, אף הוא,
טבע לו בתוך האי סדר ששורר שם.

האיפוק הכפייתי הזה שכפיתי על עצמי,
מתחיל לשלוח סימני אזהרה,
הוא לא אוהב להיות כלוא שם בפנים לבדו.

קוביה אחת, לא גדולה מדי,
פשוט עומדת שם,
בבלאגן נוראי.

חזרתי לחייך, אך,
אם היה לכם זמן לעצור ולהביט,
הייתם רואים שלמרות החיוך,
העיניים עדיין דומעות.

רציתי לתת לכם מתנה,
אותי, מחוייכת,
עטופה בסרט ורוד.

אינני מצליח להתערות בכם,
אתם הולכים מהר מדי.
נפלתי באמצע המרוץ הזה,
אינני מצליח לקום.
ולכם,
אין זמן להביט בי, חייבים לרוץ הלאה.

ובכי של ילדה קטנה,
ברקע.
כמעט כמו מוזיקה קלאסית,
בעיצומה של סצנת רצח.

היום ניסיתי לחיות,
לכעוס עליכם,
ולאהוב קצת אותי.

ועמדתי מולך,
עירומה.
ופעם ראשונה בחיי,
לא הרגשתי את משבי החורף הפנימי.

הוא יצא החוצה בסופו של דבר,
בדיוק כפי שציפו שהוא ייצא,
בדיוק כמו שהם האמינו.

מלחמת הישרדות,
ואני,
מצויידת בכלי מלחמה בודד,
אותיות שחורות מצמר גפן.

היית שם,
במרכז העולם לא שלי.
הסתובבתי כאחוזת טירוף פנימי,
בכדי למצוא אמצע.
אין אמצע בשני מעגלים מקבילים.

הפחד,
לא מאפשר מרחב מחייה בתוכו.
אני צועק, אך קולי לא נשמע,
הוא מונע ממני לדבר.
ספק קולי נבלע בתוך הפחד,
ספק הוא נבלע בתוכי.

אולי,
אם תסתכלו על המכתב,
תבינו,
שאתם מתאבלים על יצור,
שמעולם לא נברא,
פנטזיה ילדותית.

רציתי לומר למטה,
אבל,
הכל יחסי.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
חבל הטבור התנתק כבר מזמן,
את לא יכולה להמשיך להזין,
ואני,
כבר מזמן לא מעבירה לך את הרעלים.




הסלוגנים על סמי
הזייה, במיוחד
על אל. אס.די.
אין בהם את את
הפסיכדליות
הדרושה, והם גם
נטולי כל
השראה.

מבקר הסלוגנים


תרומה לבמה





יוצר מס' 25758. בבמה מאז 7/9/03 12:32

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לתום כרמל
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה