|
שוב מאבד את התחושה.
ההרגשה לאט לאט מתפוגגת והוא נשאר לבד.
והם ממשיכים,
אינם מרחמים.
|
אתה מצפה,
אבל מתאכזב.
אתה רוצה,
אבל אתה לא יכול.
אתה אוהב,
אבל לא נאהב.
די!
איך מול העיניים,
מול העיניים הכל מתפורר?
|
מתחיל מחדש... אבל לאן?
מנסה להשתחרר, לברוח, אבל לאן?
לאן כל זה מוביל?
|
עד שלא נדקרתי לא ידעתי
כמה גדול הכאב.
הם באים ועוזבים ושוב חוזרים.
ועד שאתה לא מאבד, אתה לא יודע.
|
|
|
זה שאני לא
מחזיר טלפונים,
לא עושה אותי
לאגואיסט, מה
שעושה אותי
לאגואיסט, זה
האגואיזם שבך
שמאוכזב ממני
ומאי החזרת
הטלפונים שלי,
אז אני ממליץ לך
בכבוד רב להפסיק
להתקשר, תודה
ותמסור ד"ש גם
לאמא..., אבא
אני לא רואה שום
סיבה לבכות,
תפסיק.
משה קרוי, בן
שנתיים. |
|
