[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 85649283 85649283  Tom Reese

כבר בגיל ארבע, תום ידע שמשהו לא בסדר, משהו אצלו
שונה, הוא לא כמו שאר הילדים בגן.
הוא עבר חיים דיי מוזרים, למרות שתלונות אין לו,
בעיקר לא כלפי אנשים.

חוץ מלדבר על עצמו בגוף שלישי, תום אוהב בני אנוש.
אולי מהסיבה שהוא חי איתם הרבה שנים, לפעמים חש שונה
מדיי מהם מכדי שיוכל להבין אותם, לפעמים חש דומה להם
מדיי מכדי שיוכל לראות אותם בבירור.
אין לו מושג איך ולמה, אבל הוא מצא את עצמו מעלה
לכאן שטויות שהוא העז לכתוב, על מנת שתוכלו להיווכח
עד כמה נטול כישרון וחסר תקווה הוא.

בכל אופן, איך אומרים ?
"ישנם כאלו המביאים אושר לאן שהם הולכים, יש כאלו
המביאים אותו כשהם הולכים..."

בזה הרגע תום נטש.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סוריאליזם
עליתי למטוס, ולדאבוני הדיילת לא הייתה כמו אלו שמופיעות
בספריית סרטי הפורנו שהותרתי מאחורי בבית. היא הייתה דוחה
באופן יוצא-דופן, ושמנה כל כך, עד שתהיתי לעצמי אם יתכן שהיא
מתגוררת במטוס מפאת חוסר אפשרות לצאת ממנו. כן, ללא ספק,
הנהנתי לעצמי.

הומור
"אוקיי... תוכל לפרט בדיוק מה זה אמור להביע?" הוא הסתכל עליי
במבט חצי שואל חצי תוהה אם באמת איבדתי את שפיותי.
"פריג'י-פוביה, פחד מפריג'ידיות. יש לי בעיה עם א-סקסואליות,
נו, כאלה קרירות, שלא אוהבות סקס. אני לא סובל אותן."


לרשימת יצירות השירה החדשות
תחושתי
עכשיו נמאס, נמאס מהבובה
היום אותה אני לא אוהבת
מחר אולי אני אוהב.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
די.
אני יותר לא שואף לפיסגה.
אני מואס בשבלונה. בתבנית המזדרגגת שהחברה הכתיבה לי.
אני לא חייב להציב מטרות ולהגשים אותן כדי להיות מאושר, מטרות
זה לרפי שכל, שלא מסוגלים להשיג אושר בדרכים אחרות, ויש להם
צורך להציב מטרה דמיונית כדי שיוכלו לכבוש אותה.

זכרונות
הרגע הזה, הרגע הזה שאני שומע את הצרחה. שאבא לא מעכל ואמא לא
מבינה. איך זה שהוא לא כאן? רק אתמול חיבקתי אותו, וליטפתי לו
את הזקן. רק אתמול הוא הבטיח שלא יקרה כלום, שהיכן שהוא נמצא,
אין ממש איום. והאבא אמר, הוא אמר לו, שלא משנה מה יקרה, תירה.
פשוט תפרק להם

אירוטיקה
כי עכשיו, עכשיו אנחנו שנינו בחדר לבד, ואת מחזיקה לי את היד.
ואנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים. ואני חושב, אולי כדאי. ואת
ממשיכה ואומרת לעצמך דיי. ומה שלא יהיה - את הלילה אנחנו
חייבים לעבור. באותה המיטה, באותו הקור. ושנינו מבטיחים לעצמנו
שלא יקרה כלום, כי הכ




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
נסיעה לאלנבי
דרך בת ים
ובחזרה קצרה
יותר מהדרך
לאלנבי
מדיזינגוף



אבוד בתל אביב


תרומה לבמה





יוצר מס' 49950. בבמה מאז 30/3/05 22:44

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לתום דוד ריס
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה