|
עוד מעט,
נהיה רק שנינו לבד...
|
הופ, גדלתי בשנה,
אולי קצת יותר.
הופ, סיימתי צבא,
לאן עכשיו אני חותר?
|
עיני פקוחות, אך אינן רואות דבר
למעט תמונות ספורות
מהעבר הלא רחוק
|
"בוא תציל אותי", את אומרת... ואני יודע שלא חטפו אותך
טרוריסטים
ואת לא לכודה בשום מקום...
|
הייתי רוצה לעבוד בשביל ליצור משהו, חפץ, רעיון, שינוי...
הייתי רוצה ליצור ציור שיהיה מוצג בלי מסגרת, רק הבד,
|
יש לי חבר שלא כל כך יודע מה הוא רוצה מעצמו,
זה דיי מפריע לי, שיחליט כבר, שימצא כיוון ויזרום איתו...
|
קצת קשה לי לדבר כשאצבעות שלך בתוך הפה שלי...
|
נתחיל עם מסגרת, אני אוהב למסגר דברים, זה נותן גבול מסויים,
אתה יודע להגיד איפה הדברים מתחילים ואיפה הם יגמרו,
מסגרת עדינה שלא תגרום לך להרגיש לכוד.
|
בהשראה של פסח,
לאחר לילה של קריאת ההגדה
לקחתי ספריי בצבע ירוק בקבוק,
ובעלטה שעטפה את הרחוב פסעתי בין הבתים,
לא את הבכורים לקחתי, בעצם לא לקחתי אף אחד,
אולי את כבודי חזרה
|
אני תום ואני בנאי,
אני בונה כל מיני דברים...
בפעם הראשונה, זה היה בגיל 3,
אבא הביא הבייתה ארגז עץ והוא היה מלא בקוביות בכל מיני
צבעים,
אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שבניתי את זה אפילו בלי
להבין...
|
תרגעי כבר עם כל הרגשי נחיתות האלה שאת מעמיסה עלי,
עם כל ההשמצות, מה כבר עשיתי לך?
|
|
|
הלוואי והייתי
עמוק כמו שאני
יומרני.
שלומי שבן,
באינטרוספקציה
נוקבת. |
|
