|
אם בא לכם לשמוע כמה מהשירים האלה (ועוד אחרים)
מולחנים, כנסו לדפיוצר של עמרי מוגזח.
אשמח לפידבקים.
חופשי, אל תתביישו... :)
תהנו!
שעת בוקר מוקדמת
ענן נמוך מכסה את השדות
כמו בסרט מלחמות ישן
כמו בסרט חלומות
|
את אוהבת אותו
והוא חסר לך
וכמה שאת מתגעגעת
לו רק ידעת כמה לילות
העברתי בלי לדעת
|
אז יושבים ושותים
זה נראה לה מתאים
בחיוך קצת תמים
אולי תעלה אליי לחדר?
|
סרטנים קטנטנים מקפצים כמו גדיים
על-פני אחו נוצץ של אצות
רוחצים בגלים ביום קיץ חמים
זה כל מה שיכולתי לרצות
|
אין יותר אהבות, רק רגעים
אין יותר שקט
אין אגם של ברבורים, רק שלוליות
עם כלנית שותקת
|
בבוקר מוקדם
אחרי לילה תשוקה
הערת אותי בשלוש נשיקה
|
בבוקר שאחרי הכל אותו דבר
אותם שקרים, אותם סודות מהעבר
|
בסופו של יום
כשהכול נרדם
נשארות רק המילים
|
אור של בוקר
שנשפך מן ההר
צבעים, ריחות
לא מספרים לי דבר
|
יש לו עוד מה לומר
שהוא פה להישאר
שלא יעזוב לעולם
ובינתיים אני בוכה את הדמעות של כולם
|
הכוח שלי
צבוע בצבע זר
מסתובב בתוך תוכי
|
הלילה לא להפריע
השדים ידידיי
מכורבלת בכאביי
|
המחשבות הפשוטות
תמיד מתחילות באילו
|
זמן של שחרית
זרים בשחורים עוברים ברחוב
ואני כרוח חולפת
משאירה באבק את רגשות האשמה
|
ויפה היא
חשוכת מרפא
אין מי שיחזיק
אין מי שירפה
|
ולפעמים,
כשהוא מדבר אליי מקשיב
בשמש הנשברת בענן
בפרח כחול וקטן
בעלים שהגשם דואג להרטיב
|
עכשיו אני יושב מעל החוף
מוצא את עצמי מביט משום מה
בשברי סירה קטנה
|
בין שברי צבעים
כתום, כחול
אמרת שלום
וזה הכל
|
חולם בעיניים פקוחות
אך לא בהקיץ
ואף אחד לא יכול להציץ
|
בילדות שלא הייתה לי
יש מגדל מים
ושלושה נערים עם בלורית מפורסמת
פורסים לפני אבטיח עסיס
את הסיבות לקצו הבלתי נמנע
|
אם לפעמים נאמר
יותר מדי
הסיפור לא נגמר
כי הכל נאמר
|
יש לו כישרון
לעצום את העיניים
לעוף בישיבה
מעל הרים ואגמים
|
כל המילים שכתבתי
כחול שעל שפת הים
כל המילים שאמרתי
לך היו, ולא היו מעולם
|
כשאלך,
אני רוצה שתיקח אותי הרוח
שתראה לי פעם אחת
מה רואה הציפור
|
כשתבואי
הביאי את הרוח בשערך
אני מבטיח שאתן לה לנשוב
|
פתחנו דף חדש
לא לגמרי לבן
עדיין מוכתם בכתמי העבר
כתמים של אהבה
|
ואני בלב מבקש
עוד אחד
עוד לילה אחד איתך
|
היא ניצבת שוב
בפני עוד לילה שבור
המבטיח מחול שדים וחלומות
|
שמיים ריקים וירח בודד
מאירים עליי מעל
מהו ביתי כבר אינני זוכר
ומהו שמי בכלל
|
זיכרון אחרון שצריך להטמין
ורגעים יפים שאי אפשר להאמין
זה מה שראיתי בבית העלמין.
|
בא הלילה, באה רוח קלה
כוכבים מסתדרים בשורות בשבילה
ולפתע חיוך על פניי נגלה,
כי אני
|
מאז גם הבוקר ההוא הראשון
הפך לי ללילה לבן
וכשאת אוספת אותי אל חיקך
אני לא שואל לאן
|
מצאתי את עצמי לוחש
מוצא מרגוע בעלים רכים
ומסביבי צועקת אש
ומסתכלים עליי, כולם בודקים
|
עמדתי בצפירה שהייתי בגן
ולא הבנתי למה אני עומד
עמדתי בצפירה בבית הספר, ילד קטן
שלא מבין ממה הוא מפחד
|
ערמות של נייר
נייר מהעבר
מלא מילים מתוקות ויפות
|
צליל של דלת נפתחת
ונסגרת מיד
וצעדים, ומפתחות
פוגעים בקול בכד
|
צמיד קטן על קרסול דק
משחרר אותי לרגע מן המחנק
|
כי לא פעם נשרפתי
נכוויתי ביין
כשהושטתי יד
בשעות בין ערביים
רק בין ערב לבוקר אליי תחזור
|
ולשפתיי מנעול
ולשוני תידום
עוד רחוק
רחוק הוא היום
|
רציתי לכתוב לך שיר
שיר איתן, אל-מותי
וכל מה שיצא לי
זה השיר הזה
|
שהיום יימשך
שהלילה יתעכב
שהשמש תקפא על מקומה
|
כן, זהו עוד שיר נעים
זיכרון שחולף
|
אל תשליך,
אל תשליך זיכרונות מתוקים אל הים המלוח
לא ישובו הם עוד
לא תכיר טעמם האהוב
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
מי שקרא את
הסלוגן הזה ולא
הבין אותו שינסה
לקרוא אותו עוד
פעם ואולי אז
הוא יבין. |
|
