|
אם בא לכם לשמוע כמה מהשירים האלה (ועוד אחרים)
מולחנים, כנסו לדפיוצר של עמרי מוגזח.
אשמח לפידבקים.
חופשי, אל תתביישו... :)
תהנו!
שעת בוקר מוקדמת
ענן נמוך מכסה את השדות
כמו בסרט מלחמות ישן
כמו בסרט חלומות
|
את אוהבת אותו
והוא חסר לך
וכמה שאת מתגעגעת
לו רק ידעת כמה לילות
העברתי בלי לדעת
|
אז יושבים ושותים
זה נראה לה מתאים
בחיוך קצת תמים
אולי תעלה אליי לחדר?
|
סרטנים קטנטנים מקפצים כמו גדיים
על-פני אחו נוצץ של אצות
רוחצים בגלים ביום קיץ חמים
זה כל מה שיכולתי לרצות
|
אין יותר אהבות, רק רגעים
אין יותר שקט
אין אגם של ברבורים, רק שלוליות
עם כלנית שותקת
|
בבוקר מוקדם
אחרי לילה תשוקה
הערת אותי בשלוש נשיקה
|
בבוקר שאחרי הכל אותו דבר
אותם שקרים, אותם סודות מהעבר
|
בסופו של יום
כשהכול נרדם
נשארות רק המילים
|
אור של בוקר
שנשפך מן ההר
צבעים, ריחות
לא מספרים לי דבר
|
יש לו עוד מה לומר
שהוא פה להישאר
שלא יעזוב לעולם
ובינתיים אני בוכה את הדמעות של כולם
|
הכוח שלי
צבוע בצבע זר
מסתובב בתוך תוכי
|
הלילה לא להפריע
השדים ידידיי
מכורבלת בכאביי
|
המחשבות הפשוטות
תמיד מתחילות באילו
|
זמן של שחרית
זרים בשחורים עוברים ברחוב
ואני כרוח חולפת
משאירה באבק את רגשות האשמה
|
ויפה היא
חשוכת מרפא
אין מי שיחזיק
אין מי שירפה
|
ולפעמים,
כשהוא מדבר אליי מקשיב
בשמש הנשברת בענן
בפרח כחול וקטן
בעלים שהגשם דואג להרטיב
|
עכשיו אני יושב מעל החוף
מוצא את עצמי מביט משום מה
בשברי סירה קטנה
|
בין שברי צבעים
כתום, כחול
אמרת שלום
וזה הכל
|
חולם בעיניים פקוחות
אך לא בהקיץ
ואף אחד לא יכול להציץ
|
בילדות שלא הייתה לי
יש מגדל מים
ושלושה נערים עם בלורית מפורסמת
פורסים לפני אבטיח עסיס
את הסיבות לקצו הבלתי נמנע
|
אם לפעמים נאמר
יותר מדי
הסיפור לא נגמר
כי הכל נאמר
|
יש לו כישרון
לעצום את העיניים
לעוף בישיבה
מעל הרים ואגמים
|
כל המילים שכתבתי
כחול שעל שפת הים
כל המילים שאמרתי
לך היו, ולא היו מעולם
|
כשאלך,
אני רוצה שתיקח אותי הרוח
שתראה לי פעם אחת
מה רואה הציפור
|
כשתבואי
הביאי את הרוח בשערך
אני מבטיח שאתן לה לנשוב
|
פתחנו דף חדש
לא לגמרי לבן
עדיין מוכתם בכתמי העבר
כתמים של אהבה
|
ואני בלב מבקש
עוד אחד
עוד לילה אחד איתך
|
היא ניצבת שוב
בפני עוד לילה שבור
המבטיח מחול שדים וחלומות
|
שמיים ריקים וירח בודד
מאירים עליי מעל
מהו ביתי כבר אינני זוכר
ומהו שמי בכלל
|
זיכרון אחרון שצריך להטמין
ורגעים יפים שאי אפשר להאמין
זה מה שראיתי בבית העלמין.
|
בא הלילה, באה רוח קלה
כוכבים מסתדרים בשורות בשבילה
ולפתע חיוך על פניי נגלה,
כי אני
|
מאז גם הבוקר ההוא הראשון
הפך לי ללילה לבן
וכשאת אוספת אותי אל חיקך
אני לא שואל לאן
|
מצאתי את עצמי לוחש
מוצא מרגוע בעלים רכים
ומסביבי צועקת אש
ומסתכלים עליי, כולם בודקים
|
עמדתי בצפירה שהייתי בגן
ולא הבנתי למה אני עומד
עמדתי בצפירה בבית הספר, ילד קטן
שלא מבין ממה הוא מפחד
|
ערמות של נייר
נייר מהעבר
מלא מילים מתוקות ויפות
|
צליל של דלת נפתחת
ונסגרת מיד
וצעדים, ומפתחות
פוגעים בקול בכד
|
צמיד קטן על קרסול דק
משחרר אותי לרגע מן המחנק
|
כי לא פעם נשרפתי
נכוויתי ביין
כשהושטתי יד
בשעות בין ערביים
רק בין ערב לבוקר אליי תחזור
|
ולשפתיי מנעול
ולשוני תידום
עוד רחוק
רחוק הוא היום
|
רציתי לכתוב לך שיר
שיר איתן, אל-מותי
וכל מה שיצא לי
זה השיר הזה
|
שהיום יימשך
שהלילה יתעכב
שהשמש תקפא על מקומה
|
כן, זהו עוד שיר נעים
זיכרון שחולף
|
אל תשליך,
אל תשליך זיכרונות מתוקים אל הים המלוח
לא ישובו הם עוד
לא תכיר טעמם האהוב
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אני כשרה וחצי,
אדונים נכבדים!
מה אתם חושבים,
שאם אני רוסיה
אז אני אוכלת
צ'יזבורגרים
ביום כיפור?
בחיים לא אכלתי
ביום כיפור שום
דבר חוץ מפיצה
עם פפרוני, אז
נא לכם.
הרוסיה הזועמת
שמשתייכת לסוג
השני |
|
